כל רעיון, גם הנעלה והעמוק ביותר, אינו בר קיום אם הוא לא יחדור לתחום המעשה. גם ערכי התורה נשמרים עימנו אלפי שנים בזכות חדירתם לעולם המצוות.

אורח החיים הדתי מתבטא בעיקרו בציות לצוויים ולאיסורים המופיעים ב"שולחן ערוך", ספר שחיברוהו לפני כ-400 שנה. אמנם זהו פרק זמן ארוך, אך הוא אינו ממצה את עתיקותם של המקורות. מי שיעיין ב"שולחן ערוך", ייווכח שהמחבר לא כתב את ההלכות לפי פסקי תקופתו. הוא בעיקר סיכם וסידר הלכות המובאות בספרי קדמונים, הם ספרי הרי"ף והרמב"ם, שחיו מאות שנים לפני דורו של רבי יוסף קארו, מחבר ה"שולחן ערוך". עיון בספרי הרי"ף והרמב"ם יראה שגם הם לא כתבו דינים משל עצמם. את הדינים הם לקחו מהתלמוד. התלמוד הבבלי הוא סיכום של דברי חכמים שנאמרו במשך מאות שנים. הוא נחתם לפני כ-1500 שנה. חיבור התלמוד הירושלמי הסתיים כמאה שנה לפני כן. היסודות ההלכתיים של שני התלמודים נמצאים במשנה שנכתבה באופן מסודר על ידי רבי יהודה הנשיא בסוף המאה השנייה לספירה. היא מכילה חומר שהצטבר מאז תקופת יציאת מצרים ומתן תורה שאירעו לפני כ-3300 שנה.

נתבונן בדברים: אנו חיים בהתאם להוראות שנוצרו לפני אלפי שנים! נוסף לכך, לא מדובר בהנחיות כלליות או ברעיונות מופשטים. מדובר בהוראות מעשיות ומדוקדקות! נוסיף להתבונן: אילו עסקו ספרי ההלכה רק בתפילות ובברכות, ניתן היה בהחלט להבין את עתיקות הדברים, אולם התלמוד וספרי ההלכה שבאו בעקבותיו עוסקים בכל נושא הקיים בעולם - מה אסור לנו לעשות בשבתות ובחגים ומה אנו חייבים לעשות בהם; כיצד לנהל את חיי האישות והמשפחה; מה מותר ומה אסור לעשות בתחום העניינים הפיננסיים וביחסי עבודה וחברה; מה לאכול ומה לא; כיצד לנהוג באבלות ובשמחות; כיצד להתייחס לעמים אחרים ולדתות אחרות ועוד. מעשים פרטניים אלו מדריכים אותנו בדרכנו והם מעורבים בכל אשר נפנה.

מדוע בחר ה' בדרך זו של צווים מעשיים, הכרוכים בפרטים כה רבים? ספר "החינוך" מסביר שביסוד החיוב לקיים מצוות, קיימת ההנחה שהאדם אינו מסוגל לשמור לאורך ימים על רמה מוסרית ודתית נאותה, אם הוא מתבסס על עקרונות מופשטים בלבד. היצרים הטבועים באדם הינם כבירים ובעלי כוח התנגדות מכדי שהוא ישלוט בהם מכוח ההכרה בלבד. ללא מצוות מעשיות המאבק בין היצרים לבין הרעיונות – מוכרע מראש לטובת היצרים.

לפי דעת התורה, כדי שיעמוד האדם במשימותיו, דרוש לו חינוך מתמיד. הוא זקוק לתרגול יום-יומי שיזכיר לו את העקרונות הגדולים שלאורם עליו לחיות. לדוגמה, לא די לו לאדם שידע שיש א-ל אחד, אלא עליו לומר זאת בפיו פעמיים ביממה: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד!" מלבד זאת, עליו לכתוב דברים אלו בדיו יציב על קלף יציב, ועל ידי סופר סת"ם המתרכז בכל כוח מחשבתו בכל אות שהוא כותב. לאחר מכן, יש להכניס את הקלף לתוך "בתים" הנקראים "תפילין" ולענוד אותם יום-יום. כמו כן, עליו לכתוב פרשיות נוספות ולשים אותן על כל המזוזות שבפתחי הבית. מצות מזוזה מסייעת לאדם לזכור היטב ש"ה' אחד"!

מצוות אלו מסייעות לכל יהודי, גם כאשר הוא עוסק במעשים יום-יומיים, להמשיך להיות קשור לרעיונות ולעקרונות נעלים. הוא חי אותם ולובש אותם. הם הופכים לחלק מהווייתו ולבשר מבשרו. המצוות מסייעות לאדם להיות ער לרעיונותיה של היהדות ולסלול דרך חיים עמוקה ומלאת תוכן רוחני.

זאת ועוד, חזונות מוסריים גדולים ומקיפים, אולי דווקא משום שהם כה גדולים, קשים הם ליישום בחיי היום יום הפשוטים. לכן, דווקא המצוות המעשיות הן המרכיב העיקרי של החינוך התמידי, והן המיישמות את הרעיונות ומקרבות אותם ללב. הביטוי המעשי הברור של הרעיונות נותן גם אפשרות לביקורת עצמית מעמיקה ומעשית יותר. דווקא בדורנו, הלוקה ברדידות מדאיגה של עיקרי המוסר היסודיים, קיימת משמעות מכריעה לדברים מעשיים אלו.

רעיונות גדולים ומקיפים נתפסים כעיקר על ידי אנשים גדולים בשעותיהם היפות ביותר, ולעומתם, המצוות המעשיות מתאימות לכל אדם ובכל שעה, והן מסייעות לו להתקשר גם לרעיונות עצמם.

פעם למד גר על מצות סוכה. הוסבר לו שהסוכה היא זכר לענני הכבוד, שהיו מחסה לבני ישראל בצאתם ממצרים. שאלו את הגר: מדוע לדעתך יש צורך להקים סוכה מקרשים ומענפים, מדוע אין די בכך שבזמן החג נזכיר שבצאתנו ממצרים היינו מסוככים בענן ה'? לאחר הרהור הוא השיב: לזכור ולהרגיש שלפני אלפי שנים היינו תחת ענן ה', הוא עניין אפשרי לקומץ אנשי מעלה בלבד. לעומת זאת, לבנות סוכה יכול כל יהודי. למראה הסוכה, טבעי שהוא ישאל את עצמו: לשם מה נעשים כל המעשים הללו? מדוע עלי לצאת מביתי ולשבת בסוכה ארעית? השאלות הללו תכוונה אותו לזכור את ענני ה' שזכינו לחסות בהם בצאתנו ממצרים. האיש הפשוט ירגיש מעט, האדם הגדול ירגיש ביתר עומק, אך כולם יחד יכללו במערכות היהדות, שמצוותיה מחדירות ללב האדם את תוכן המצוות ואת רעיונותיה של התורה.

תשובה זו מתאימה היא לכל מצווה ומצווה. דווקא המצוות המעשיות הן אלו ההופכות את חיינו לחיים רוחניים והן המשמרות את רעננות הרעיונות ואת עומקם.