אחד העמודים המרכזיים בבניין אמונתנו הוא האמונה בשכר ובעונש המגיעים לאדם ממרום תמורת מעשיו או מחדליו.

דומה שאין כמעט דף בתורה או בנביאים שעיקרון זה אינו מופיע בו במישרין או בעקיפין. אנו פוגשים אותו בפרשת אדם הראשון שנצטווה לא לאכול מעץ הדעת, וכשעבר על ציווי זה נענש בחומרה. אנו מוצאים את היישום של כלל זה גם בקשר לחוה ולנחש, לקין, לדור המבול, לדור הפלגה, לאנשי סדום ועוד.

אנו משננים עיקרון זה פעמיים ביום ב'קריאת שמע': "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי... ונתתי גשמיכם בעיתם... השמרו לכם פן יפתה לבבכם... וחרה אף ה' בכם..." (דברים י"א, י"ג–י"ז).

מדוע מדגישה התורה כה רבות את עקרון הגמול? כלום לא ניתן לדרוש מאדם שיבחר בטוב רק משום שהוא טוב, ויברח מן הרע רק מפני שהוא רע, ולא בשל הגמול הצפוי בעקבותיהם?

התשובה היא שאמנם עלינו לעשות את הטוב לא בשל השכר, אלא משום שזהו רצון ה', וזהו הטוב האמיתי. תפקידו של היהודי הוא לקיים את התורה שלא על מנת לקבל פרס.

 במציאות בני האדם הינם חסרי סבלנות. הם מצפים בקוצר-רוח לקבל את גמול מעשיהם במהירות מרבית, אלא שמידת הצדק האלוקית מעצם טבעה אינה מוגבלת בזמן. חכמתו העליונה של הקב"ה גזרה שהשכר האמיתי על המצוות ישולם רק בעולם הבא, זאת משום שגם אילו ניתנה כל טובת העולם הזה לאדם אחד בצורה מרוכזת להפליא, אין בה די כדי לשלם את שכרה של מצוה אחת. כל השפע וכל העונג שבעולמנו החומרי נחשבים פחות מאסימונים שחוקים לעומת השכר האמיתי המיועד לעושה מצוה. הנאות עולמנו הנוכחי אינן יכולות להוות גמול כלשהו על מעשה רוחני. רק הטובה המצויה בעולם הבא היא המהווה גמול הולם לאדם על מעשיו הטובים, כהגדרת הפסוק בתהלים: "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" (תהלים ל''א, כ').

לנוכח הדברים האמורים צפה ועולה שאלה: במקומות שונים בתורה מוצאים אנו שקיים שכר גם בעולם הזה: "אם בחוקותי תלכו... ונתתי גשמיכם בעיתם, ונתנה הארץ יבולה... והשיג לכם דיש את בציר... ונתתי שלום בארץ..." (ויקרא כ"ו, ג'-ו'). הרי שהתורה מבטיחה שכר גם בעולם הזה. כיצד, אם כן, עולים הדברים בקנה אחד?

ההסבר הוא, שההבטחות שנאמרו בתורה, יש לראותן לא כגמול וכשכר על המצוות, אלא כסיוע לאדם כדי שיתמיד בקיומן של המצוות.

כאשר אנו מוכיחים במעשינו כי מגמתנו היא למלא את רצון ה', מבטיח לנו הקב"ה שימציא לנו את האמצעים שיסייעו לנו להמשיך בדרכנו זו ללא הפרעות. אם אכן רואה אדם את תכלית חייו בהתקרבות לבוראו ובהליכה בדרכיו, מן השמים יסירו את העיכובים מדרכו ויסייעו לו גם בדרך רווחה גשמית להתקרב לבורא בכל לבו.