ההתייוונות הינה תופעה מכאיבה, שהכתה בעמנו בימי גלות יוון. תופעה שפערה פצע עמוק בחיי היהודים באותה עת. תופעה שדלדלה והחריבה את עמנו והעמיקה את הפער בין נוטרי התורה לנוטשיה.

היא ייחודית לגלות יוון! לא ראינו לאורך ההיסטוריה מושגים כמו "התמצרות" בגלות מצרים, "התבבלות" בגלות בבל או "התפרסות" בגלות פרס. גם רומי לא טבעה חותם בליבות ישראל. רק יוון קבעה נוכחות בתוככי עמנו וסחפה אל תוכה רבים ממיטב בנינו.

מהו פשר תופעה זו? מהי "התייוונות"?

בראשית ימי הכיבוש של מלכות יוון פרץ בסערה המצביא הגדול, אלכסנדר מוקדון, אל העולם. כמו סופה הוא דהר ממדינה למדינה והגדיל את ממלכתו. לכל מקום שהגיע אליו, ניתנה הוראה להחיל את התרבות ההלניסטית ולנטוע את יסודותיה.

התרבות ההלניסטית העריצה את היופי ואת החכמה, את הגוף ואת הכוח, את השרירים ואת מגרשי הספורט, את יציעי האיצטדיון ואת אולמות האודיטוריום. היא הגישה לבני דורה את כל תענוגות העולם, והכול בעטיפה אידיאולוגית מפתה. היא העלתה על נס את יצרי האדם הנמוכים והשפלים ביותר, בצורה של אידיאות סדורות וברורות. היא טיפחה והעריצה את הבהמיות והחייתיות, והאלילה את הגוף. אך הכול ניתן בשמות סדורים של הגשמה, מיצוי עצמי וכיבוש יעד.

גם הפילוסופיה היוונית היתה ערך עליון באותה תקופה. גדולי הפילוסופים: אריסטו, אפוליון וסוקרטס, הסתובבו בין ההמון המעריץ והשקו את תורתם. הרבה חכמה היתה שם. הרבה מסקנות מנומקות ותזות סדורות. הרבה מילים גבוהות, מליצות וביטויים חותכים. הרבה חיטוט ושיטוט, חיפוש וסיקור. מה לא הגיע לידיהם של הפילוסופים? את מה לא חקרו?

מהות העולם, מהות האדם ונפשו, חוקי הבריאה והתהוותה, תופעות טבע, סיבותיהן ותוצאותיהן - הכול מונח היה על שולחן הניתוחים. איזמל הפילוסוף ביתר אותם והתעסק בהם ללא הנד עפעף.

מסקנת העל שאליה הגיעה הפילוסופיה, לאחר כל חקירותיה, היתה: מה שהינך מבין בשכלך, דברים שהנך רואה שהם מסתדרים בהגיונך - קיימים. מה שמעבר לבינתך ואין דעתך משגת אותו - אינו קיים. בלשון הרמב"ן: "היווני אשר הכחיש כל דבר זולתי המורגש לו, והגיס דעתו לחשוב הוא ותלמידיו הרשעים, כי כל עניין שלא השיג אליו הוא בסברתו - אינו אמת".

מכאן קצרה הדרך להתכחשות לבריאת העולם, להתרסה נגד ההשגחה הפרטית על כל באי עולם, לדחיית היראה משכר ועונש ולכפירה מוחלטת בכל עיקרי האמונה.

על פי הפילוסופיה, חכמתו של אדם והשכלתו מיועדת להקל עליו את התנהלות החיים, להצעידו אל תפקודים קלים ונוחים יותר, לעזור לו לממש חלקים נוספים בהווי העולם. אך מאידך, להביא למיתון יצרים, לוויסות רגשות, לדחיית סיפוקים ולשליטה עצמית. מה לזה ולפילוסופיה? היא לא ניסתה לדרוך בתחום זה.

"אם לימדתי על משולשים, כלום אהפוך להיות משולש?! מה לשיעור שלימדתי ולהתנהגותי שעות אחדות לאחר מכן?" תהה אחד מהפילוסופים, לאחר שנמצא על ידי תלמידיו בהתנהגות בזויה, וזאת לאחר שמסר באוזניהם שיעור בנושא דרך ארץ ונימוסים. בדורות מאוחרים יותר הגדיר זאת ברורות רבי יהודה הלוי, גדול משוררי ספרד: "בני, אל תשיאך חכמה יוונית, כי אין לה פרי כי אם פרחים".

הפילוסופיה כבשה את לב שומעיה. היא נתנה היתר וגושפנקה לכל צורת התנהגות, ובלבד שתאחז בתרבות ההלניסטית ותנהה אחריה.

אתונה היתה בירת הנוי והיופי, האמנות ובתי הנכאת, מכוני הכושר והיופי, האופנה והפינוק. ספרטה - בירת הגוף וביצועיו, תרבות הכוח והשרירים, הכדור והספורט ("ספורט" - על שם העיר ספרטה).

חלשים ביראת שמים, מלאי הערצה למנהיגי הכוח, עזבו רבים בורות מלאים והלכו לחצוב להם בורות נשברים. כך מימשו את החזון היווני - ליצור תופעה של "התייוונות" בקרב ההמון הנשלט, ובמיוחד בעם היהודי.

למעשה, מופיעות בתורה נבואות הרומזות לכל המאורעות שיקרו בעתיד. גם תופעת ההתיוונות נרמזה בתורה. בפרשת התוכחה נאמר: "ורדו בכם שונאיכם" (ויקרא כ"ו, י"ז). חז"ל פירשו פסוק זה: "איני מעמיד שונאים אלא מכם". את הצרות הצרורות הקשות ביותר סבל עמנו מידי בוגדים מבפנים, מתוככי העם. גזירת השמד הראשונה שבה נתקל עמנו היה ב"פולמוס של יוונים", באותה שעה התקיימה נבואת תוכחה זו. השונאים שקמו מתוכנו רדו בנו והצרו את צעדינו.

אחד הגורמים הראשיים לתופעה זו היא העובדה, שמלכות יון התיימרה לדגול בחכמה הנאורה, וכלפי חוץ אף במוסר. קל ליהודים להתנער ולבוז לאורח חיים העטוף כולו בחומריות. לעומת זאת, היופי החיצוני של תרבות יון קסם לקלי דעת, שהיו מוכנים לבגוד בכל הקדוש והיקר ולעשות יד אחת עם שונאי ישראל נגד אחיהם שומרי התורה.

תופעה זו נבעה מעצם מהות יון. מלכות זו ביקשה לעקור ולרוקן מפנימיות העם את קדושת ישראל וטהרתו, ולכן, גם דרך לחימתה בישראל היתה באופן של העמדת בוגדים מבפנים, בוגדים שהיו קשים לישראל יותר מכל. מעין "גייס חמישי".

כמו כל אפיזודה - גם סופה של יוון הגיע. סוף תרבותה של יוון מונצח לדורות על ידי קיום מצוות חג החנוכה. חנוכה - מלשון חינוך. מהו "חינוך ילדים"? היכולת לקבוע בנפשו של החניך צורת התנהגות שגם אם יזקין לא יסור ממנה.

בתורת חינוך זו לא המדרש עיקר - אלא המעשה! מטרת חיינו היא ללמוד, ומיד - לשמור ולקיים. לא מספיק רק "וידעת", אלא גם "והשבות אל לבבך". מטרת החיים אינה בליינות או עיסוק מעניין בחכמה ללא כל התחייבות. מטרת החיים היא לימוד המביא לידי מעשה: "וכאשר תקום מן הספר, תחפש... אם יש בו דבר אשר תוכל לקיימו". זהו כל האדם!

ימי החנוכה מאירים באור יקרות את תחום החינוך העצמי ואת תחום חינוך הילדים. באורם הם דוחים את חשכת התרבות ההלניסטית וגרורותיה, ומודיעים בשער בת רבים על ניצחון הרוח. האדם קובע יתד בנפשו, מחנך ומכין אותה לקראת ייעודה הסופי: העלאת נר תמיד לפני ד'!