דניאל חלם בחלומו על ארבע המלכויות, על צפיר עיזים שבא מן המערב ושועט במרוצה על פני תבל. לפי המפרשים, צפיר העיזים מסמל את אלכסנדר מוקדון שבא ממערב לארץ ישראל. מרוצתו העל-טבעית מתוארת במילים (דניאל ח', ה'): "ואין נוגע בארץ" - קצב הכיבושים שלו שיווה לו מראה של מעופף, לגודל מהירותו הבלתי נתפסת.

בהמשך אותו פסוק מתואר: "והצפיר, קרן חזות בין עיניו". המלבי"ם מבאר את המשל כסמל לאלכסנדר המוקדוני שהיה גיבור גדול. הקרן שבין העיניים מוסיפה עטרה נוספת לכובש אמיץ הלב, בהיותה מסמלת את החכמה, ורומזת שמעשיו נעשו בדעת ובתבונה. בהמשך החלום גילה דניאל כי אלכסנדר מוקדון ימות באיבו, ומלכותו תתחלק לארבע מלכויות קטנות יותר.

בשנת 3423 לבריאה נולד במקדוניה אלכסנדר מוקדון. לימים היה מלכה של יון. הוא הנחיל לה ניצחונות רבים והוביל אותה להיות גברת ממלכות, המושלת בכיפה במשך מאה ושמונים השנים הבאות. בהיותו כבן עשרים, כבש את מדינת יון, ושעט קדימה, כשהוא מנצח בכל המלחמות.

מלבד גבורתו ואומץ ליבו, היה אלכסנדר חכם גדול ובקי בשבע החכמות. רבו בחכמה היה הפילוסוף הידוע אריסטו, ששימש לו כמורה פרטי. במקביל לכיבושיו, פעל אלכסנדר להפצת התרבות ההלניסטית בעולם.

בדמותו הרב-גונית של אלכסנדר התנגשו והתעמתו כוחות רבים וסותרים: אהבת חכמה ומדע מול שכרון כיבושים; דרישת מוסר וצדק מול תאוות בצע ורדיפת תהילה. את האיזון לכוחות הנוגדים, הנלחמים בתוככי נפשו, מצא המנהיג היווני לעיתים אצל גדולי ישראל, כאשר השכיל להמלך בהם ולשאול בעצתם.

כמו תמיד, נמצא גם בימים ההם עם ישראל בעין הסערה. אך יחד עם זאת, נחשבת מלכות אלכסנדר למלכות של חסד. היהודים זכו לגילויי אהדה, ואפילו להערצה מהמלך על תבונתם ועל איתנות אמונתם. הם נשאו את עיניהם בתפילה לה' הנותן תשועה למלכים, שיטה את לב המלכות כלפיהם לטובה, לבל יופרעו בשמירת התורה ומצוותיה.

לילה אחד ראה אלכסנדר בחלומו דמות של איש שיבה. הזקן בעל הדרת הפנים פותח לפניו את שערי העולם. אלכסנדר מתעורר אחוז סקרנות עזה, להוט הוא לדעת מיהו הזקן הפלאי, המסייע לו במלחמותיו. אך החזון נשאר בגדר תעלומה.

בראשית ימיו של שמעון הצדיק, הגיעה השמועה הנוראה כי הכובש אלכסנדר מוקדון נמצא בדרכו לארץ הקודש כדי להחריבה. הכותים (השומרונים), אויבי ישראל, בעזרת דברי שטנה כוזבים, השיגו אישור מהמלך להחריב את בית המקדש.

אין לתאר את הבהלה שטלטלה את העם. היהודים קראו אל ד' בצום ובבכי. עיני הכול היו נשואות אל המנהיג החדש, שמעון הצדיק. הוא החליט לקדם את פני הכובש. לבוש בגדי כהונה ומלווה ביקירי ירושלים הנושאים אבוקות של אור, יצא במשלחת לקראת המלך. כל הלילה הלכו אלו מול אלו, וכשעלה השחר - נפגשו.

כאן התרחש מאורע בלתי צפוי. אלכסנדר הגדול ירד ממרכבתו והשתחווה לצדיק. השרים ניסו למחות, אבל המלך היה אחוז התפעמות. במפגש זה, נפתר לו חלום ישן. הזקן הפלאי שפתח בפניו בחלומו את שערי העולם, אינו אלא המנהיג היהודי, שבא כעת לבקשו להעביר את רוע הגזרה.

כמובן, שהגלגל התהפך על אתר לטובה. אלכסנדר התרצה ליהודים ונתן להם רשות לעשות נקמה באויביהם. הכותים באו על עונשם, ויום זה נקבע לדורות כיום טוב וכהודאה לה'.

הפלישה הדורסנית הפכה לביקור נימוסין. פחד הכיבוש פינה את מקומו לאירוח מלכותי של אלכסנדר ופמלייתו. המשלחת עלתה לביקור בירושלים, והיעד המרכזי היה, כמובן, בית המקדש הבנוי לתלפיות.

הביקור היה מרשים: המלך השתלהב מול יפעת הקדושה החופפת את הבית, ולא התקררה דעתו עד שהכריז: "ברוך ד' אלוקי ישראל, אלוקי הבית הזה". אלא שבן רגע חלה תפנית. לתוך רגעי ההוד חדר עוקץ של תאוות כבוד. הוא ביקש משמעון הצדיק לעשות פסל בדמות דיוקנו, ולשים אותו לזיכרון בין האולם למזבח. שמעון הצדיק השיב בשלוות נפש בסירוב, אך כדי לשכך את כעסו של אלכסנדר הוא צירף מיד הצעה חלופית, חסרת תקדים: מהיום ההוא והלאה, במשך שנה תמימה, יקרא כל בן זכר הנולד אצל הכהנים בשם אלכסנדר, לזיכרון, לשם ולתהילה בקרב העם.

וייטב הדבר בעיני אלכסנדר מוקדון, ויתן המלך זהב לרוב לבדק הבית וישתחו לד' ויצא.

היעד הבא, שהיה מסומן במפת הדרכים של אלכסנדר, היה מצרים ואפריקה. בדרכו לשם פגש המלך בחכמי ישראל היושבים בנגב. כדרכו, לא החמיץ הזדמנות להחכים, והציג לפני החכמים סדרת שאלות בנושאים מגוונים, חובקי עולם.

שאפתנותו של אלכסנדר מוקדון אינה מותירה אותו בתחומי הגלובוס. לאחר ששבע כיבושים, עלה בלבו רעיון יומרני חדש: להגביה עוף ולראות את העולם מבחוץ.

על כנפי נשר ישב אלכסנדר וערך את התצפית האווירית הראשונה. הנשר דאה לגובה רב עד שראה אלכסנדר את צורת הארץ ככדור (עובדה שלא היתה ידועה לחכמי האומות באותם ימים).

תגלית זו זכתה לפרסום רב בקרב העמים, עד שמצאו לנכון לחקוק את הכדור בפסלו של אלכסנדר, אות לאהבת המדע שהשלימה את דמותו ככובש ומושל, חכם וחוקר, יחיד בדורותיו.

אלכסנדר לא האריך ימים ובגיל שלושים ושתיים, לאחר שתים עשרה שנות מלוכה, הוא מצא את מותו בהתנקשות של אחד משריו, אשר החדיר רעל ליינו.

הוא נקבר באלכסנדריה שבמצרים, העיר שבנה כדי להגדיל את שמו ולהותיר לו זיכרון לדורות עולם. ברגעי חייו האחרונים חשש שיקום אחריו מלך כמוהו שימלוך על העולם כולו. לכן, הורה לחלק את ממלכתו לשנים עשר חלקים.

המושלים הבאים לא הצליחו לשמור על חלקי הממלכה, ומלחמות רבות פרצו ביניהם, עד שיון התפצלה לארבע מלכויות. כך התקיימה נבואתו של דניאל (י"א, ד'): "וכעמדו תשבר מלכותו ותחץ לארבע רוחות השמים".

בימי אלכסנדר מוקדון החל לבלוט ההבדל השורשי בין שני הכוחות המנוגדים המייצגים את ישראל ואת יוון. כוחות שבאו לידי ביטוי מובהק בהתנגש עולמות, בימי גזירות היוונים ובימי ההתקוממות של משפחת הכהנים ממודיעין.