התורה הקדושה נכתבה ב-22 האותיות של לשון-הקודש. לשון הקודש היא הלשון המקורית שבה הושתתו החיים הראשונים של האנושות בתבל, וכפי שנאמר (בראשית י"א, א'): "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים".

לכל אות בלשון הקודש יש ערך מספרי קבוע: בספרות (9-1 = א'-ט'), בספרות (10 -90= י'-צ') בספרות (400-100 = ק'-ת'). הרב ממדיות של אותיות לשון הקודש נובעת מהעובדה, שבניגוד לשפות אחרות, האותיות בשפתנו אינן סמל גרפי המסמל צליל פונטי והומצא על ידי בני אנוש. צורת האות היהודית וגם שמה נושאים משמעות. משמעות זו אינה פשטנית, אלא נוגעת לעניינים רמים בחכמת הקבלה.

הגימטריה, שממירה, כאמור, אותיות למספרים מקנה אפשרות לחשב את התורה באותיותיה, להשוות בין נושאים ולמצוא מכנה משותף ביניהם על פי הערך המספרי של המילים. הגימטריה היא דרך נוספת שקבלנו בסיני, להבין ולפרש את התורה שבכתב.

השם "גימטריה" לקוח מהשפה היוונית. מושג זה מציין את חכמת המדידה והתשבורת. הגימטריה היא המתמטיקה של התורה. אנו רגילים לראות במתמטיקה חכמה חיצונית, שלכל היותר עוזרת ומסייעת ללימוד התורה, אולם רבותינו העמידו את חכמת המספרים בשורה אחת עם יתר החכמות.

הבריאה כולה מסודרת על פי חישובים מדוייקים, למן צלעות חלת הדבש שבכוורת ומספר עלי הכותרת שבפרחים ועד למהלכם המורכב של הכוכבים. המתמטיקה היא שיקוף נורא הוד של החכמה האלוקית. התורה והטבע – חד הם, שניהם יצירי כפיו של הבורא, ובשניהם יש מקום גדול לשפת המספרים.

חישוב הגימטריה אינו יכול להיות מקור בלעדי לחידוש הלכתי. ההלכה היתה ידועה לחכמים במסורת שבידם מהר סיני, והגימטריה מהווה סימן משלים ללימוד זה.

נביא דוגמה המחשבת את הערך של מצות ציצית: 'ציצית' בגימטריה 600 (ת"ר), נוסיף שמונה חוטים וחמישה קשרים, וקבלנו יחד 613 (תרי"ג). בכך המחישו חז"ל את החשיבות המופלגת של מצות ציצית השקולה כנגד כל המצוות שבתורה שמניינן 613 (תרי"ג).

יסודות וסודות רבים בתורת הקבלה נלמדים מחישובי האותיות. גם כאן נלמד הרעיון עצמו בקבלה מדור לדור, ואין הוא מסתמך על הגימטריה בלבד. תורה של הגימטריה מגיע רק לאחר שהרעיון עצמו מבוסס ומעוגן, חצוב לעומק השיתין. הגימטריה מעניקה חיזוק נוסף לרעיון.

הדבר העלול להעיב על זוהר הגימטריה הוא הסטטיסטיקה. ערך מספרי הוא מושג פתוח, חסר משמעות בפני עצמו, ומשום כך עלולה הגימטריה, לכאורה, לסתור את עצמה.

כיצד? באותו סכום של גימטריה נוכל למצוא שוויונים של דבר והפוכו, חיובי ושלילי. אם כן, כיצד נוכל לקבוע לאיזה כיוון ירמוז הערך המספרי – לטוב או למוטב? בנוסף, מבחינה סטטיסטית ניתן למצוא לכל ערך גימטריות רבות מאד, ולכן, נשאלת השאלה: מה ערך יש לגימטריה אם כל מספר מסמל תוצאות רבות, המשקפות לא אחת, כאמור, גם רעיונות סותרים?

כת משיח השקר בראשות שבתי צבי וחבר מרעיו לא בחלו בכל דרך לצוד יהודים תמימים ברשתם. בין השאר הם השתמשו בגימטריות כוזבות כדי להוכיח את אמונתם השקרית. כיון שהגימטריה מסוגלת להציג דברים סותרים כמו המילים "ענג" ו"נגע" שערך מספרם שווה, זכות השימוש בה שמורה אך ורק לחכמי התורה.

לאור הסכנות האורבות בשימוש בלתי נכון בתחום זה, ניסחו חכמי ישראל מספר עקרונות לזיהוי גימטריה נכונה:

א) הגימטריה האמיתית מופיעה במקומות שבהם קיים שינוי לשון או מוזכרת שם מילה נדירה. לדוגמא: המילה "ונושנתם" (852) בפסוק (דברים ד', כ"ה): "כי תוליד בנים ובני בנים, ונושנתם בארץ", היא מילה נדירה ומיוחדת, הרומזת למספר שנות הקיום של עם ישראל על אדמתו עד חורבן הבית הראשון.

המילה "בשגם" (345) המופיעה בפסוק (בראשית ו', ג'): "בשגם הוא בשר... ויהיו ימיו מאה ועשרים שנה", רומזת ל"משה" (345), שאמנם חי 120 שנה. גם מילה זו היא ייחודית מאד.

ב) הגימטריה רומזת על דברים שהתורה נמנעה מלכתוב אותם במפורש, כדי לא לגלות נסתרות. בסדר עבודת יום הכפורים מופיע הפסוק (ויקרא ט"ז, ג'): "בזאת יבוא אהרן אל הקודש". המילה "בזאת" (410) רומזת לערך המספרי של ארבע מאות ועשר שנים שעתיד לשמש הכהן הגדול בבית המקדש הראשון.

ג) את הגימטריה יש לחפש במקומות בתורה שבהם קיימת מילה נוספת מצביעה על משמעות נוספת. כאשר קיימות כפילות או ייתור של מילה, מסתבר שאחת הסיבות לכך היא גימטריה שרוצה הפסוק לרמוז.

כל הידוע לנו על הגימטריה אינו אלא חרך צר לעולמות מאירים של האותיות והמספרים. צורת החישוב המקובלת המוכרת לנו – ערך מספרי מקביל לכל אות עברית – היא רק אחת מיני רבות. קיימות עשרות צורות חישוב. רבנו "הרוקח" מביא בספרו לא פחות משבעים ושלושה אופנים שונים של חישוב גימטריה.

שיטה נוספת היא "גימטריה עם המילוי". בשיטה זו מחשבים כל אות מן האלפ"א בית"א יחד עם האותיות היוצרות אותה. לדוגמא: האות א' מורכבת מהאותיות א'-ל'-פ', הערך שלה בשיטת המילוי הוא: 1 + 30 + 80 =111. האות ב' מורכבת מהאותיות ב'-י'-ת', וסיכומה הוא: 2 + 10 + 400 = 412.

נביא דוגמה אחת לגימטריה עם המילוי: בפרשת בראשית מבואר, שהאדם נברא בצלם אלקים. שם ד' עם המילוי עולה: יו"ד, ה"א, וא"ו, ה"א = 45 = אד"ם.

סוג נוסף של חישוב הגימטריה הוא הניקוד. לפי הזוהר, נחשבת כל נקודה ל-10. באופן זה: חיריק=10, צירה (2 נקודות)=20, סגול=30. כל קו נחשב ל-6: פתח=6, קמץ (קו ונקודה)=16.

כאמור, צורות רבות לה לגימטריה והחישובים רבים מספור. לחישובים אלו קיימת משמעות, והיא באה לרמוז לערכים קדושים ולרעיונות הכלולים במילים ובאותיות. כוונת ה' נותן התורה היתה לכלול גם פן מיוחד זה בתורתו.