ימות המשיח יהיו ימים שבהם יאבד הרע מן העולם. האדם יזכה לחוש בקרבת אלוקים נפלאה. בעקבות השפע הרוחני יבוא גם שפע גשמי, כפי שכותב הרמב"ם: "ובאותו הזמן לא יהיה לא רעב ולא מלחמה, לא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים יהיו מצויים כעפר. ולא יהיה עסק כל העולם, אלא לדעת את ה' בלבד" (הלכות מלכים י"ב, ח').

הרמב"ם מוסיף: "אם יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי התורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף את כל ישראל לילך בה, וילחם מלחמות ה' – הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח, וניצח את כל האומות שסביבו, ובנה מקדש במקומו וקיבץ נידחי ישראל – הרי זה משיח בוודאי" (שם י"א, ד').

אמרו רבותינו: בשעה שמלך המשיח נגלה, בא ועומד על גג בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר להם: "ענווים הגיע זמן גאולתכם! ואם אין אתם מאמינים – ראו באורי שזרח עליכם, שנאמר: 'קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח'" (ישעיה ט', א').

עם בוא המשיח יקבץ ה' את כל היהודים, הנמצאים בגלויות השונות, ויביאם אל ארץ ישראל, כפי שנאמר בתורה: "ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך, ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה" (דברים ל"ג).

אומות העולם יביאו דורונות למלך המשיח, והוא ישאל אותן: האם יש ביניכם יהודים שהבאתם לי מהגולה? הביאו אותם אלי! ואז יביאו המלכים את ישראל כדורון למלך המשיח.

דרכם של כל היהודים שיתקבצו לארץ ישראל תהיה ניסית ומיוחדת, ללא כל צער וטרחה, כפי שמתאר זאת הנביא: "לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש, כי מרחמם ינהגם, ועל מבועי מים ינהלם. ושמתי כל הרי לדרך (ההרים יתיישרו) ומסלתי ירמון (הבקעות יוגבהו). הנה אלה מרחוק יבואו, והנה אלה מצפון ומים, ואלה מארץ סיגים" (ישעיה מ"ט, י'-י"ב).

בתקופה זו יבוא קץ לכל מצוקותינו ותתגלה השכינה הקדושה, שכל באי עולם ישאפו להתקרב אליה. עם ישראל יהיה אור לגויים ויורה דרך לכל האומות.

עם ביאת המשיח יבנה הקב"ה את בית המקדש השלישי, אשר יעמוד על מכונו ולא יחרב לעולם. בית המקדש יהיה המקור להשראת השכינה בעם ישראל ולהבאת השפע הרוחני לעולם כולו, כפי שאומר הנביא ישעיה: "והיה באחרית הימים, נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות, ונהרו אליו כל הגויים. והלכו עמים רבים ואמרו: לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוקי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ב', כ"ג).

הציפייה לבנין בית המקדש, בזמן בוא הגאולה השלמה, מבוטאת באופן מלא בדברי חכמינו:

"אמר רבי יוחנן: משל לאדם המהלך בדרך בלילה. בא אחד והדליק לו את הנר, וכבה. בא אחר והדליק לו את הנר, ושוב כבה. אמר: מכאן ואילך איני ממתין אלא לאורו של בוקר! כך אמרו ישראל לפני הקב"ה: עשינו לך מנורה בימי משה (במשכן) וכבתה, בימי שלמה (בבית המקדש) וכבתה, מכאן ואילך אין אנו ממתינים אלא לאורך!" (ילקוט שמעוני ישעיה ס', תצ"ט). ואמנם, לאורך כל הדורות, מאז החורבן, מצפה עם ישראל בכיליון עיניים לאור חדש שיאיר על ציון.

הנביא יחזקאל התנבא על נס נפלא שיתרחש בשערי בית המקדש: "כה אמר ה'... שער החצר הפנימית הפונה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה, וביום השבת יפתח וביום החודש יפתח" (מ"ו, א'). רבי אליעזר אומר: השערים שטבעו בארץ (לאחר חורבן בית המקדש) עתידים לעלות ולהתחדש כל אחד ואחד במקומו. שער החצר הפנימית הפונה לצד מזרח – יהיה סגור בששת ימי השבוע, וביום השבת שעריו יפתחו מאליהם, וידעו כל העם שבא יום השבת! וכן בראש חודש יהיו ישראל עומדים ורואים את הדלתות נפתחות מאליהן, ויודעים שבאותה שעה עלתה הלבנה, ועתה מחדשים את החודש בעולמות העליונים.

עוד נאמר: "בעת ההיא יקרא לירושלים כסא ה', ונקוו אליה כל הגויים..." (ירמיה ג', י"ז). כל הגויים יתאספו לירושלים, כדי לזכות לשאוב ממנה קדושה והשראת השכינה. שאל רבי אלעזר בן עזריה את רבי אלעזר המודעי: וכי יכולה ירושלים להכיל את כל הגויים בקרבה? השיב לו: עתיד הקב"ה לומר לה לירושלים: "האריכי, הרחיבי, קבלי אוכלוסייך, הרחיבי מקום אהלך!"

בימות המשיח תעלה הרמה הרוחנית של העולם כולו לאין שיעור, כפי שהתנבאו הנביאים: "הנה ימים באים נאום ה'... והשלחתי רעב בארץ, לא רעב ללחם, ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דברי ה'" (עמוס ח', י"א). וכן נאמר: "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', לעבדו שכם אחד" (צפניה ג', ט'). עוד נאמר: "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי, כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיה י"א, ט'). דברי הנביאים מלאים בנבואות נפלאות על הרמה הרוחנית הגבוהה שיגיעו אליה כל באי עולם בזמן הגאולה השלמה.

אמר הקב"ה: בעולם הזה על שהיו רואים את כבודי היו כלים ואובדים, שנאמר: "כי לא יראני האדם וחי" (שמות ל"ג, כ'), אבל לעתיד לבוא, כשאחזיר שכינתי לציון, אני נגלה בכבודי על כל ישראל והם רואים אותי וחיים לעולם, שנאמר (ישעיה נ"ב, ה'): "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון" (תנחומא פרשת במדבר סימן י"ז).

אל השפע הרוחני העצום, יתלווה גם שפע גשמי שנועד לספק לישראל את התנאים הטובים ביותר ללימוד התורה ולעבודת ה' בהשקט ובשלווה, ללא כל טרדה וטורח. נמנה כדוגמה את הטובות שיזכו להן באותה תקופה:

לכל אחד ואחד מעם ישראל יהיו סוגים רבים של שדות: בהר, בשפלה ובעמק.

אמר רבי בנימין: עתידים תחומי ירושלים להיות מלאים אבנים טובות ומרגליות, וכל ישראל באים ונוטלים מהם כרצונם. בעולם הזה ישראל גודרים גדרות ועושים גבולות באבנים ובצרורות, אבל לעתיד לבוא גודרים ועושים גבולות באבנים טובות ומרגליות, שנאמר: "וכל גבולך לאבני חפץ" (ישעיה נ"ד, י"ב).

החיטים מתחככות זו בזו מרוב גודלן, ונושרת הסולת שלהן לארץ, ואתה בא ונוטל ממנה כדי פרנסתך" (ספרי האזינו פיסקא שט"ו).

"ודם ענב תשתה חמר" (דברים ל"ב, י"ד) – שלא יהיו יגעים לא לבצור את הענבים ולא לדורכם, אלא אתה מביא ענב אחד ומעמידו בפינה, והיין יוצא ממנו (ספרי האזינו פיסקא שי"ז).

בימות המשיח ישררו שלום ושלווה בעולם, כמאמר הנביא: "וכתתו חרבותם לאיתים (ישברו את החרבות ויעשו מהם אתי חפירה) וחניתותיהם למזמרות (מן החניתות יעשו כלי קצירה), לא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיה ב', ד'). אפילו בין בעלי החיים ישרור שלום שנאמר: "וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ, ועגל וכפיר ומריא יחדיו, ונער קטן נוהג בם" (ישעיה י"א, ו').

דברים אלו, חושפים את אשר יתרחש בזמן הגאולה השלמה, כאשר תתפרס מלכותו של המלך המשיח על כל הארץ וכל אוכלוסיית העולם תעבוד את ה' בשמחה ובאהבה.

לאחר ביאת המשיח יחיה הקב"ה את המתים שוכני עפר שחיו בעולם מימות אדם הראשון. אולם אין הקב"ה מחיה את המתים, אלא בארץ ישראל, שנאמר: "כה אמר האל ה'... נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה" (בארץ ישראל) (ישעיה מ"ב, ה'). אם כן, הצדיקים שנקברו בחוץ לארץ, משה ואהרן ושאר כל הצדיקים שבארבע פינות העולם – איך הם יחיו ויבואו לעולם הבא?

אלא שבשעת תחיית המתים ירד הקדוש ברוך משמי השמים העליונים, וישב על כסאו בירושלים, וקורא הקב"ה למלאכי השרת ואומר להם: "בני, לא בראתי אתכם אלא עבור שעה זו, כדי שתעשו לי קורת רוח!" משיבים לו מלאכי השרת ואומרים לפניו: "ריבון העולמים, הננו נעמוד לפניך בכל דבר שאתה רוצה!" משיב הקב"ה ואומר להם: "לכו שוטטו בארבע רוחות העולם והגביהו את ארבע כנפות הארץ, ועשו מחילות מחילות בקרקע הארץ לכל צדיק וצדיק שבחוצה לארץ עד ארץ ישראל, והביאו לי כל צדיק וצדיק, ויבואו לארץ ישראל ואני מחיה אותם!"

מיד הולך כל מלאך ומלאך ומשוטט בארבע רוחות העולם ומגביה את ארבע כנפות הארץ ועושה מחילות בקרקע בעבור כל צדיק וצדיק שבחוץ לארץ, ומביאם לארץ ישראל, אל הקב"ה, לירושלים, והקב"ה בעצמו מחיה אותם ומעמיד אותם על רגליהם.

וכיצד מחיה ה' את המתים? נוטל הקב"ה שופר גדול בידו ותוקע בו, וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו. בתקיעה ראשונה העולם כולו רועש, בתקיעה שנייה העפר מתפרד, בתקיעה שלישית עצמותיהם של הצדיקים מתקבצות, בתקיעה רביעית איבריהם מתחממים, בתקיעה חמישית עורותיהם מתקרמים, בתקיעה שישית רוחות ונשמות נכנסות לגופותיהם, בתקיעה שביעית חיים ועומדים על רגליהם בלבושיהם! והצדיקים יקומו בכמה לבושים שריחם הולך מסוף העולם ועד סופו כריח גן עדן!