החברה המערבית קובעת את ערכם של בני אדם על פי אמות מידה חיצוניות. זוהר, תדמית וחומרנות – הן מילות מפתח בסגנון החיים המערבי. הנסתר, הדק והעדין אינם נחשבים, אינם מובנים ומתעלמים מקיומם.

הערכת חשיבות תפקיד האשה באמות מידה של ערכים מערביים, הריהי כהערכת תמונה על פי חישוב עלות הצבע והבד. נקבל באופן זה מבט חד-צדדי שאינו נוגע לתוכן האמיתי. החברה רואה בחיצוני ובחומרי את שיא ההישג, אין לה כלי קיבול לרוחניות, ולא אמת מידה להערכה או למדידה של הצלחה רוחנית.

בשל תפיסה חיצונית זו טועים רבים בהבנת השקפתה של היהדות בנקודות שונות, במיוחד בכל הנוגע לתפקיד הנשים ביהדות. הגברים פעילים בקיום המצוות ובלימוד התורה, ואורח חייהם החותר לשלמות, גלוי לעין. אך מה בדבר הנשים? דרכן לשלמות היא פנימית, שקטה, לרוב נסתרת מן העין. לכן, נוטים רבים לטעות ולהאמין, שהנשים מופלות לרעה, ולא נועד להן תפקיד חשוב ביהדות.

למעשה, התחום של הגבר הוא העולם החיצוני, בעוד האשה היא היוצקת את ערכי היהדות החיוניים פנימה ומגינה עליהם. האישיות האתית, המוסרית והרוחנית נמסרת בידיה של האשה כדי ליצור, לעצב ולבנות.

הדוגמא הברורה ביותר לכך היא ההלכה שזהותו היהודית של ילד נקבעת על פי האם, בעוד השבט נקבע על פי האב.

המהות היהודית היא ביטוי של מהות הנשמה, והיא מועברת דרך האם, שהיא המופקדת על הנשמה. האם היא שקובעת את גורלו הרוחני של הילד, ובידי האם מופקדת השמירה על האיזון הרוחני של דור העתיד.

רווחתו של העולם תלויה במרקם המוסרי, הרגשי והרוחני של תושביו. גם בניין משפחה הוא תפקיד בעל חשיבות רבה, תפקיד שקובע את שלמותה או את ליקוייה של כל החברה.

האשה ביהדות נחשבת לנשמת המשפחה. אך, למעשה, תחום השפעתה מרחיק לכת הרבה מעבר לכך.

נאמר בפסוק (שמות י"ט, ג'): "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל", אלוקים דיבר קודם אל הנשים במעמד הר סיני אודות שמירת התורה, מפני שעתיד האומה תלוי בקבלת התורה של הנשים.

בתפקידן כמנהלות התחום הפרטי של החיים, ניתנות בידי הנשים היכולת וההזדמנות לקבוע את עצם מהלך ההיסטוריה היהודית!

*

החברה המודרנית נרתעת מהמושג "שונה". הדבר מובן בהתחשב בניצול שניצלה החברה הכללית את השונים לאורך ההיסטוריה. החל ביחס המדכא אל חסרי האדמה, דרך שעבודם והשפלתם של מיעוטים אתניים וגזעיים, ועד לקריאה המזעזעת לפגיעות ולעינויים בשם ההבדלים הדתיים. החברה הכללית השתמשה בהבדלים כברשיון לנצל את הקבוצות שאותן ייעדה להיות נחותות.

ניסיונה של האשה החילונית בכל הנוגע לשונות, גם הוא קשה מאד. על הנשים היה להלחם מלחמת חורמה כדי להשיג זכויות בסיסיות – קבלת יחס אנושי בבית, במקום העבודה ובמערכת היחסים עם הגברים. לכן, במבט ראשון, אין הן מבינות כיצד הן יכולות להיות "שונות אך שוות". במקרים רבים, ההערכה שלהן לתורה מתחילה בהנחה שעצם תפקידן השונה מזה של הגברים, הוא הוכחה למבט שלילי של התורה עליהן.

האמת תורה דרכה. שונה אינו בהכרח נחות. האם הטייס נחות לעומת הפקח במגדל הפיקוח? אין תפקיד חשוב יותר או חשוב פחות. כן הדבר לגבי השותפות בין גברים לנשים ביהדות.

התורה מתארת את בריאת האדם (בראשית א', כ"ז): "ויברא אלוקים את האדם בצלמו... זכר ונקבה ברא אותם". הזכר והנקבה נבראו לראשונה כחלקים שווים של שלם, ושני החלקים הללו הם ביטוי שווה ל"צלם אלוקים".

לאחר שאלוקים הפריד בין האיש לאשה, כל "חצי" יכול להיות שלם רק על ידי איחוד הנישואין, שבהם איש ואשה הופכים "לבשר אחד". לשניהם זכות שווה לכבוד ולהתחשבות. שניהם חיוניים להחזקת הבית היהודי והאומה היהודית. שניהם מהווים חלקים משלם גדול יותר, ושני החלקים מצטרפים יחד לשלמות הנקראת אדם.