|
חם ויפת באהלו של שם
חם ויפת באהלו של שם
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
שלושה היו בניו של נח, כל אחד שונה, כל אחד בעל תכונות אופי אחרות, ומכל אחד יש מה ללמוד.
|
שלושה היו בניו של נח, כל אחד שונה, כל אחד בעל תכונות אופי אחרות, ומכל אחד יש מה ללמוד, ניתוח הדברים נעשה על פי פירוש הרש"ר על התורה.
שם – אמנם לא הבכור, אך בהחלט ראשון במעלה. כשמו כן הוא, שם – בעל מהות, שכן השם בלשון הקודש מורה על מהות הדבר. בקריאת השם מבטא האדם את מהותו הרוחנית של החפץ. כך שם, האח הבכור במהותו, רוחני הוא ובעל הכרה פנימית עמוקה.
חם – אף הוא מאופיין בשמו – סערת חושים לוהטת, מהותו תסיסה גשמית, אין בה ממש, כחום העולה מן האש, אף היא אין בה תועלת, משחיתה היא את כוחה לשוא.
יפת – כאחיו, גם הוא ניכר בשמו – כח הדמיון והרוח מצויים בו במידה רבה, צועד הוא בעקבות היופי ומעדן את אורחותיו. האסטטיקה היא צד חזק אצלו, אבל הכל נשאר חיצוני, לא משהו מהותי. באותיות שמו יש גם את אותיות "פתי", מתפתה בקלות, בהיותו פתוח לרשמים חיצוניים, נסחף לסובב אותו במידה מרובה.
אלו הם שלושת האחים, בניו של נח. הם שהיו עמו בתיבה בעת המבול, והם שנותרו לפליטה בעולם. לאחר המעשה המחפיר אותו ביצע חם באביו, בעוד אחיו שמרו על כבודו, מתאר נח את עתידם של שלושת בניו, מהם יפרדו אומות ועמים: "ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו. ויאמר ברוך ה' אלקי שם ויהי כנען עבד למו. יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם ויהי כנען עבד למו".
למידתו של חם (הוא אבי כנען) אין זכות קיום, "ארור" הוא במהותו, התאוה הבהמית ה"חמה" שאינה ברת שליטה, פסולה היא. "עבד עבדים יהיה" – מי שאינו מסוגל לשלוט בעצמו, אינו ראוי לחירות. תאווה משולחת רסן מובילה לעבדות: עבד יהיה ליצרו, עבד לאחרים. לעומת חם הארור – מתברך שם בשמו של הא-ל, גם אברהם וגם יעקב הכירו את הא-ל בבית מדרשו של שם. ממנו המעמיק להתבונן, היודע להכיר כל דבר בשורשו, תתפשט הדעת ותכניע את כוחות הרוע שבעולם, בהמיותו של חם תהיה "עבד" לרוחניותו של שם.
ומכאן ליפת, היופי והפתיחות, מעלה יש בהם, הם מעדנים את האדם, ומוסיפים חן ויופי לבריאה. בכוחו של יפת מתעלה האנושות קמעה מעל לבהמיות, ומקשטת אותה בסממנים חיצוניים. אולם, חינוך האדם על ידי חוש היופי אינו חינוך, חיצונית היא ופוסחת על שני הסעיפים, היא נעה בין בהמיותו של חם לרוחניותו של שם, ומתמרנת אי שם באמצע. האדם אינו יכול למלא את יעודו רק באמצעים חיצוניים הוא חייב להעמיק ולהכיר את האמת הפנימית המוחלטת, זו המופצת מאהליו של שם.
הנוהג בדרך זו, ומשעבד את כחם של חם ויפת גם יחדיו, למען ההעמקה בתכלית האדם ומטרת הבריאה, הוא זה המגשים את אופיו של שם "וישכון ה' באוהלו".
|
|
|
|