האדם מורכב משני חלקים: מנשמה ומגוף. אין ספק שמעלת האדם נובעת מנשמתו ולא מחייו החומריים, אך למרבה הצער, חלק ניכר מהאנושות עוסק לאורך כל שנות חייו בחלק הטפל של החיים ולא במהותם האמיתית.

קיים הבדל בסיסי בין האדם ובין שאר היצורים המצויים בעולם. הבדל עקרוני זה אינו מתבטא במישור הגופני. רבים הם מאוד בעלי החיים שמבנה גופם חזק פי כמה מגופו של האדם. גופם של בני האדם פגיע יותר למחלות מאשר רוב בעלי החיים. יתר על כן, התבוננות בעולמם של בעלי החיים מלמדת, כי רוב הדברים שהינם זקוקים להם, מצויים בהישג ידם ללא צורך בהשקעת מאמץ מיוחד. לא כך הם פני הדברים באשר לאדם. די בהתבוננות קלה כדי להיווכח עד כמה משאבים ומאמצים משקיע האדם כדי להשיג את האוכל הנחוץ לו לקיום גופו. ראשית, האדם נאלץ לעמול קשה למחייתו, כדי שיהיו בידו אמצעים כספיים שבעזרתם יוכל להתפרנס בכבוד. בכך עדיין לא תם העמל שהינו צריך להשקיע במזונו. שעות רבות מקדיש הוא לבישול, לטיגון, לאפייה ולצלייה, כדי שמאכליו יהיו איכותיים, וטעמם יהיה ערב לחיכו. בנוסף לכך נזקק הוא לאמצעי עזר כמו כלים נאים, צורות הגשה, הקפדה על ניקיון וכיו"ב כדי שהאכילה תנעם לו. ללא אמצעים אלו עלול האדם לקוץ במאכל למרות רעבונו. למרבית הפלא, על אף ההכנות הרבות, לא אחת אוכל האדם מאכלים המזיקים לגופו. פעמים עושה הוא זאת אף ביודעין, כאשר יצר האכילה שלו גובר על השיקול השכלי. כל התופעות הללו אינן קיימות כלל בעולמם של בעלי החיים. בעלי החיים ניזונים ממאכלים פשוטים המצויים בהישג ידם. הם אינם משקיעים משאבים כלשהם לצורך הכנת מאכליהם.

תמונה דומה מצטיירת לעינינו, כאשר אנו משווים בין תנאי מגוריו של האדם לאלו של בעלי החיים.

המאפיין את המין האנושי הוא צלם האלוקים, שהאדם נברא בו. שורה של תכונות המצויות רק אצל בני האדם, ואינן מצויות אצל בעלי החיים, מעידה שבאדם טבועה יישות רוחנית, שלא ניתן למוצאה אלא אצל בני המין האנושי בלבד.

אמנם ניתן לפגוש אנשים שאינם מודעים לחלק זה של אישיותם, ויש אף המתכחשים לו ביודעין, אולם הדבר אינו עוזר להם כלל. יישות זו היא בבחינת עובדה. היא חיה וקיימת. מפעם לפעם נשמעת גם מכיוונם של אנשים אלו מעין דרישה להפנות את המבט לעבר החלק האלוקי - הנשמתי שבאדם, אולם בדרך כלל הם משתדלים להתעלם מדרישה זו ואף להחניקה בעודה באיבה.

על חיים המבוססים על קיום המצוות, על חיים שיסודם יראת ה' ואהבת ה', אמר קוהלת: "כי זה כל האדם". יש בדברים הללו מעין קריאה לאדם: אתה, בן אדם, הינך משקיע משאבים למטרת שיפור תנאי מגוריך וצורת חייך, אולם אם תרצה להעלות את רמתך האישית האמיתית, את מהות החיים הפנימית שלך, אין לך דרך אחרת מאשר להקפיד על מרשם זה: "את האלוקים ירא, ואת מצווותיו שמור!" (קהלת י"ב, י"ג). רק שמירת המצוות וההליכה בדרך ה' ביכולתן לשפר את איכות חיי האדם ולהביאו למצב שהוא יתפקד בו, כפי שמחייבת אותו עטרת הכבוד אשר שמה "אדם".