|
|
|
השאלה
|
|
מדוע היהדות מקפחת את הנשים?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת ערכים
|
הנושא רגיש ולכן, טבעי שלעתים קיימות בו התלהמות וכן מילים שונות המזכירות לוחמה: "מאבק על מעמד האשה", "מאבק למען שוייון זכויות" וכדומה. היהדות חפה מגישה זו ונקודת המוצא שלה שונה לחלוטין. ננסה איפוא להסביר גישה זו:
עפ"י השקפת היהדות כולנו נבראנו במטרה לקדש שם שמים, למלא תפקיד רוחני בנאמנות, ולקוות שע"י כולנו יחד יתקדם העולם כולו לקראת גאולתו. דומה הדבר לצבא שחיילותיו השונים אינם דומים זה לזה, אך הם משלימים האחד את מישנהו. כלום יעלה על הדעת שטייס המסוק ידמה בנפשו שהוא פועל עקרונית יותר מנהג של רכב יבשתי?
כך הם פני הדברים גם בחייהם של איש ואשה, מגמת פניהם היא לקדש את החומר באורה של הרוחניות. כל אחד מהם פועל ממקומו הוא, אך הם פועלים מתוך שיתוף מלא. לשיא השיתוף והאחדות מגיעים הבעל ואשתו בביתם פנימה.
הבית המוקם ברוח היהדות מצטיין במספר גורמים מרכזיים. אציין חלק מהם:
א. תקווה ומבט לעתיד. עיקרו של הבית הוא הצטרפות למחרוזת הדורות, הוא מקבל מימד של נצח והדברים מרוממים גם את ההווה, את חיי היום יום ואת העיסוק בפרטים הקטנים.
ב. קיימת בו גם הרמוניה. התפקידים, המגמות והטעם הרב שמוצאים בני הזוג בחייהם המשותפים, מגבירים את האהבה והאחווה, השמחה והשלום.
בתחומים אלו האשה היא הנוסכת את מירב כישוריה ודמותה חופפת על הבית כולו.
ישנו פסוק מופלא: "אתהלך לפני ה' בארצות החיים". אנו חיים כאן בעולם הזה חיים מלאים ומתפקדים כראוי בחיינו הארציים, אולם יחד עם זאת עינינו נשואות למרום, ואנו מייחלים לכך שנצליח לחיות לאור האמונה והבטחון בצור ישראל וגואלו.
בתחום זה מצטיינת האשה במיוחד. קיים תור זהב החל מהנשים בארץ מצרים שחיו במעלה רוחנית גבוהה מהגברים, דרך דור המדבר בו הנשים לא חטאו בחטא העגל ואהבו את ארץ ישראל וכן הלאה, עד דורנו בו הנשים שומרות המצוות מצטיינות בהחדרת הרוחניות אל תוככי חיי החומר והעלאת רמתם הרוחנית.
בעולם הנמדד במדד הנהנתנות נוצרו מאבקים אינסופיים אודות מעמד האשה. לעומת זאת בעולם המוערך עפ"י ההשקפה היהודית, כל פרט נמדד בהתאם לתרומתו ובהתאם ליכולתו לרומם את החומר לכיוון הרוח ולקדם את העולם המיוסר אל גאולתו. בעולם זה יש לאשה, לכל אשה באשר היא, יכולת השפעה גדולה מאד. היא בונה עולמות ומקשטת בהם ארץ ומלואה.
כאשר רות המואביה נטשה את ארצה וצעדה לכיוון בית לחם יהודה, היא לא ידעה מה טומן בחובו העתיד. למעשה, כל מלכות בית דוד, כולל בנין בית המקדש ואף המלך המשיח והגאולה השלימה כולם נזקפים לזכותה. זוהי דוגמה אופיינית של: "אתהלך לפני ה' בארצות החיים", אמנם מתהלכים כאן על הארץ, אולם נמצאים בזרועותיו של ה' המנהיג את עולמו ומכוונו אל מטרתו. גדול מאוד הוא חלקה של האשה בתחום זה, תחום המהווה קו מרכזי בעולמה של היהדות.
עיון בכתובים מציג בפנינו את האישה כדמות נאצלת, שופעת תבונה ורבת הישגים, דמות שמעמדה הוא הבריח התיכון של הבית, וכבודה הינו ערך שכל הסובבים אותה חייבים לשומרו.
בימינו החברה דוגלת בשוויון האישה ונוקטת בדרכים ובשיטות שתכליתן להביא לשוויון גדל והולך בין שני המינים הן בחיי החברה והמשפחה והן בתחומי הכלכלה והמדיניות. שוויון זה כמסגרת קבועה ומאובנת הוא בלתי מציאותי, מאחר שהאיש והאישה נבראו בתכונות שונות זה מזו, ומטרת בריאתם היא להשלים איש את רעהו ולא לשמש בתפקידים זהים.
דומה הדבר לכסא הזועק לשוויון עם השולחן הן בצורה והן במטרה. אם ישיג את מטרתו, יהיו בידינו שני שולחנות, אולם לא תהיה לנו מערכת שלמה. השלמות היא כאשר הכסא עומד ליד השולחן, ונוצרת אפשרות של שימוש בשניהם כאחד. בהתאם לכך, השאיפה האמיתית של האדם צריכה להיות השגת הביטוי המושלם לאישיותו ולתכונותיו תוך עמידה בנסיונות החיים ורכישת קנייני נצח מירביים, האיש בשלו והאישה בשלה. מנקודת ראות זו עלינו לבחון את השקפת היהדות על האישה, ואל לנו להיתפס לדעות שטחיות שלא עברו את כור הביקורת.
ואמנם, התבוננות במערכות החיים היהודיים מורה שהאישה משפיעה השפעה עמוקה ויסודית על ההנהגה ועל החינוך, על ההליכות ועל קיום התורה והמצוות. היא מסייעת להקמתו של הבית ולהנצחתו לדורות. תכונותיה העדינות הן המקנות עדינות למערכת הקיום והשימור של התורה ולהעברתה בשלמות לדורות יבואו.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
