האם ה' זקוק לתפילותנו?

בודאי שלא. הבורא הינו יחיד ואין זולתו. קיימת מצוה מיוחדת להאמין בייחודו, כפי שאנו אומרים: "שמע ישראל, ה' אלקינו, ה' אחד".



הבורא הוא גם מושלם בתכלית השלמות, ומלבדו אין מאומה. לא חסר לו דבר, ובפעולותינו איננו מוסיפים לו מאומה. כדי להבין את משמעות התפילות עלינו להתבונן בעובדה שיש בהן ברכה רבה לאדם המתפלל. לעתים נגזרת גזרה על האדם. לעתים בגלל מעשיו הוא אינו זכאי לברכות שמים. יש שהציבור או העם כולו, עלול להענש או שתימנע ממנו טובה עקב מעשיו ומחדליו. התפילה מסוגלת לפעול גדולות ונצורות בתחומים אלו. נציין מספר סיבות לכך.



ראשית, התפילה מרוממת את האדם ומשנה אותו לטובה. תפילה הנובעת מעומק הלב מחוללת פלאים בנפשו של האדם. הוא מתקרב לבוראו ודבק בו. שינוי מדרגה רוחנית זו של האדם מביא בעקבותיו גם שינוי בגזר הדין. שינוי זה מגדיל את השפע היורד ממרומים, ובכוחו אף למנוע רעה שחס וחלילה היתה עתידה לבוא. בנוסף לכך ה' קבע כללים שעל פיהם יתנהל העולם ותתקיים הבריאה. כשם שבמלכותו של מלך בשר ודם ניתן לקבוע עמו ראיון, לשוחח עמו ולבקש את עזרתו, כך הם פני הדברים גם במלכות שמים. האדם מסוגל לפנות לבורא, להביע את רחשי לבו, להתפלל, לבקש ולהתחנן על נפשו. ככל שהתפילה נאמרת מעומק הלב, ככל שהאדם מתפלל בכל לבו, כך תפילתו מתקבלת ביתר שאת ע"י ה' שוכן מרומים. ככל שהאדם משקיע את נפשו ונשמתו בתפילה, כך הוא מתקרב יותר לה'.



אמנם, כאמור, ה' עצמו הוא כל יכול ואינו חסר דבר, אולם ממידת טובו וחסדו הוא נתן לברואים יכולת להתקרב אליו ולהחשב למקורביו. נאמר בפסוק: "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת". אלו הקוראים באמת, נענים משמים, ובקשותיהם מתקבלות. אנשים רבים שהתפללו מקירות לבם, ושפכו את נפשם לפני ה' העידו שהגיעו באותה שעה לדרגה גבוהה מאוד. הם חשו שמאזינים להם, שמקשיבים לצקון לחשם. הם הרגישו שתפילתם מתקבלת. התפילה היא שער שדרכו ניתנה לנו זכות להכנס לעולמות רוחניים, עליונים וגבוהים ולדלות מהם שפע רב ברוחניות ובגשמיות כאחד.