כיצד ניתן להפיג את הדאגות?

שלמה המלך גילה לנו את הרפואה לדאגה: "דאגה בלב איש ישחנה ודבר טוב ישמחנה" (משלי י"ב, כ"ה). בפסוק זה טמונות שתי עצות: א) להסיח את הדאגה ולהחלישה באמצעות שיתוף אדם אחר בדאגתנו. ב) להסיח את הדעת על ידי התעסקות בדבר טוב. חכמינו נחלקו בכוונת עצתו של שלמה המלך: "דאגה בלב איש ישחנה, רבי אמי ורבי אסי, חד אמר ישיחנה מדעתו, וחד אמר ישיחנה לאחרים" (יומא ע"ה, א'). כאשר האדם ישוחח עם אחרים על דאגתו, תסור ממנו הדאגה, שכן הם יתנו לו עצה טובה, ינחמו אותו וישמחו אותו. גם עצם הדיבור יקל על לבו של הדואג ויחליש את דאגתו. ככל שאדם מתייסר בינו לבין עצמו ושוקע בדמיונות מעוררי אימה, כך גדל סבלו. עצם השמעת הדברים, גורמת לאדם עצמו להכניסם לפרופורציה נכונה. דבר זה נכון במיוחד כאשר האדם איבד את גבולות המציאות. חשוב לגלות הבנה ואמפתיה למי שנמצא במצוקה. פעמים רבות יש תועלת רבה רק בעצם הקשבה לאיש. עד כמה רב כוחה של פריקת מטען רגשי מן הלב, נוכל ללמוד מן העובדה, שאפילו בשבת קודש, שאסור לבכות ולהצטער בה, נפסק להלכה: "מי שיש לו עונג אם יבכה כדי שילך הצער מלבו, מותר לבכות בשבת" (רמ"א, שו"ע אורח חיים רפ"ח, ב'). בספר 'ערוך השלחן' מסביר: "שכן היא דרך בני אדם, שעל ידי הבכיות הוקל הצער, מותר לו לבכות, דגם זה הוא עונג, שעל ידי זה יצא הצער מלבו". העצה השנייה:"ודבר טוב ישמחנה" רש"י פירש: "יעסוק בתורה, והיא תשמח את הדאגה שבלבו ותצילנו ממנה". לימוד התורה הקדושה, משמחת לב ובכוחה לרפא כל פגע, כנאמר: "תורת ה' תמימה משיבת נפש, עדות ה' נאמנה מחכימת פתי. פקודי ה' ישרים משמחי לב, מצות ה' ברה מאירת עינים" (תהילים י"ח ח – ט). אדם אינו מסוגל לחשוב על שני דברים בבת אחת, ולכן כאשר הוא מתמקד בנושא כלשהו, בעל כורחו הוא שוכח מדאגתו. אם יכריח את עצמו לעסוק בדבר הגורם לו תענוג וסיפוק, ישפר את מצב רוחו ויסיר את הדאגה מלבו. כשם שהדאגה והדיכאון מגרשים את רגשות השמחה וההנאה, כך מחשבות השמחה וההנאה דוחות ומגרשות את רגשות הצער והדיכאון. שני סוגי הרגשות הללו, אינם יכולים לדור בכפיפה אחת, והם נדחים זה מפני זה.