|
השאלה
16/01/2013
|
מה הם הגבולות שעלי להעמיד בפני ילדי?
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
תשובה מאת ערכים
|
כל ילד, ואפילו זאטוט, יודע בדיוק אלו דפוסי התנהגות הוא יכול להרשות לעצמו, בהתחשב במה שמצפים ממנו הוריו, ומהם הגבולות אשר הם לא יתנו לו לחצות.
הילדים בחושיהם החדים, קולטים בצורה מדהימה את מה שאנו מוכנים או לא מוכנים לקבל, ומכוונים את התנהגותם בהתאם לכך.
ילדים לומדים להכיר את נקודות החולשה של הוריהם, ובהתאם לכך הם מחליטים, למשל, מה כדאי לבקש מאבא ומה עדיף לבקש מאמא. כל ילד יודע, למי לפנות עם ציון גרוע וממי לבקש פתק בגין איחור לכיתה.
ילד שיודע כי מילה של הוריו יצוקה מפלדה, אינה נמסה מדמעות ואינה מתקמטת מרקיעות רגלים – לא ינסה לחזור על התרגיל.
ילדים מבחינים היטב בין איום שיש בו ממש לכזה שאין לו כיסוי. בהתאם לחוש אבחנה זה, הם מרשים לעצמם להתעלם מאותן פקודות שלמדו להכיר כ"חסרות שיניים".
לעומת זאת, כאשר ההורים אינם עקביים ואינם מצליחים להטיל על ילדיהם משמעת איתנה – אזי, מלבד הרס המשמעת בבית, הילדים עצמם ניזוקים מכך. מתברר, שהילדים לא רק מנצלים לרעה את חולשות הוריהם, אלא גם "משכפלים" את עצמם כיצורים חלשים וחסרי הגנה.
מחקרים הוכיחו, שילדים שהגיעו מבית נטול משמעת, סבלו מחוסר בטחון עצמי, יותר מילדים אחרים שגדלו וחונכו בבתים ממושמעים.
יותר ממה שההורים רוצים בילדים ממושמעים, הילדים חפצים בהורים חזקים שיציבו להם גבולות. הילדים מרגישים יותר בטוחים כאשר הם נמצאים בחברת הורים שיודעים לעמוד על דרישותיהם. הדבר נותן להם תחושה של "קרקע יציבה". הורים עקביים משמשים מקור גאוה לילדיהם.
הורים הנגררים אחרי ילדיהם, גורמים לעצמם ולילדיהם נזק נוסף. הילדים מפסיקים להעריך את מה שהם מקבלים מן ההורים!
כך מרגיש ילד, שהוריו אינם יודעים לסרב לדרישותיו הבלתי מוצדקות. בראותו, כי הוא מקבל בכוח הזרוע את אשר לא חפצו הוריו לתת לו, הוא מסיק כי כל מה שנותנים לו הוריו, כולל משחקים יקרים וביגוד מתוצרת מעולה – הם אינם נותנים לו זאת, אלא מתוך שהם חוששים לומר לו: לא.
עד שאנו ההורים לא נקלוט שלילדינו אין כוח, והם בסך הכל מנצלים את חולשתנו, סביר להניח כי הם ימשיכו בשלהם ו"יחגגו" על חשבון חולשותינו הגלויות. גם אם נקרא עשרות ספרים על הנושא ונתייעץ עם עשרות יועצים כיצד לשפר את המשמעת בבית, הכל לא יועיל, עד שנהיה נחושים יותר והחלטיים יותר. הבחירה בידינו.
|
|
|
|
|
|