חידה אחת אפופת מסתורין מעסיקה זה מאות שנים את חשיבתם של היסטוריונים, חוקרים, סופרים והוגי דעות. ההיסטוריה זורמת בקצב הזמן, העולם הולך ומשתנה - תרבויות מתנוונות ונכחדות, אימפריות קמות, צוברות עוצמה ושוקעות. עמים חדשים עולים על בימת ההיסטוריה, משחקים את תפקידם ונמוגים אל ערפילי הזמן, אישים רבי השפעה נשכחים, שינוים ותמורות חלים ללא הרף בתולדות האומות.

העמים כמו האדם, הם בני תמותה: האדם סופו למות, זה חוק הביולוגיה. העמים סופם לשקוע, זה חוק ההיסטוריה.

אך דבר אחד אינו משתנה, אינו נעלם ואינו נכחד. הוא ניצב מזדקר לעין, מתעקש לרשום את שמו בכל אחד מדפי היסטוריה. הוא אינו בן תמותה. זהו העם היהודי.

סרוק את נבכי ההיסטוריה, חפש בין גווילי הזמן, האם תמצא עוד עם קטן ונרדף ששרד מספר דורות כה רב? כל לאום שפרח, נבל בבוא עיתו. כל אומה שעלתה כשמש בצהריים, שקעה במחשכי הלילה. שבטים שהסתתרו בפינות נידחות של העולם שרדו, כי ציוויליזציה אחרת לא הגיעה אליהם. אולם, מה נותר מהם לאחר שנחשפו להשפעות זרות? מאומה! העם היהודי, למרות תפוצתו הרבה, על אף היותו מעורב בחייהן של תרבויות רבות עצמה, על אף הסכנות, האסונות, הפגיעות וניסיונות ההשמדה, המשיך להתקיים. הוא הוכה, הוא הוספד, אך הוא קם לתחייה מבין המתים.

"ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים", הכריז המן בימי האימפריה הפרסית. אימפריה? מי זוכר אותה? ואילו העם היהודי המושפל והגולה ללא חבל ארץ, ללא עצמה פוליטית, ללא שלטון מדיני, שרד והמשיך להפר את חוקי ההיסטוריה.

ההיסטוריון ארנולד טוינבי, מגדולי היסטוריונים של המאה ה-20, סוקר בספרו את עלייתן ושקיעתן של 21 תרבויות: המצרית, האינדית, הסינית הקדומה, הכרתית, השומרית, המאיה, הסורית, ההודית הקדומה, החיתית, ההלנית, הערבית, הפרסית, ההינדואית, המקסיקנית, היוקטונית, הבבלית, הנוצרית-אורטודוכסית ברוסיה, הנוצרית-אורטודוכסית מחוץ לרוסיה, תרבות המזרח הרחוק ביפן וקוריאה, תרבות המזרח מחוץ ליפן ותרבות המערב. אבל...

'שמירת הזהות הלאומית מצד אומה ללא עצמאות מדינית, ללא שפה מדוברת, איחדה אומה שאינה מרוכזת, אלא מפוזרת בכל קצוות תבל, ומול רדיפות נוראות רצופות - זוהי תופעה כה לא רציונלית, שמולה ניצב כל היסטוריון פעור פה'.

הפילוסוף הצרפתי ז'אן-פול סארטר: "אינני יכול לשפוט את העם היהודי על פי הכללים המקובלים של ההיסטוריה האנושית, העם יהודי ההוא משהו מעבר לזמן".

הפילוסוף הרוסי ניקולאי ברדייב: "כשניסיתי לאמץ את השיטה המטריאליסטית (החומרנית) ההיסטורית על ידי הצבתה מול גורל העמים, היא התנפצה אל העניין היהודי, אשר גורל נושאיו נראה נעדר הסבר לחלוטין. לפי הקריטריון המטריאליסטי והפוזיטיבי, צריכה היתה אומה זו לעבור מזמן מן העולם. קיומה הוא תופעה מסתורית ומופלאה, המעידה כי חיי אומה זו מתנהלים בכוח גזרה קדומה".

הסופר האמריקני הרמן ווק: 'עם זה התגבר העם על שורה מדהימה של צרות ופגעים, שעל פי דרך הטבע אין לעמוד בהם. התקיימות ממושכת זו בניגוד להיגיון ההיסטורי, היא הדבר המופלא ביותר והמצריך הסבר, אף כי גם אריכות הימים כשלעצמה מפליאה היא למדי".

פרופ' ג'ורג' פרידמן, סוציולוג והיסטוריון צרפתי: "יש לעם היהודי היסטוריה שאינה כשל כל העמים. כתבתי פעם שהיהודים הם 'תאונה של ההיסטוריה', משהו שאינו תואם את הכללים המקובלים של ההיסטוריה".

הפילוסוף והמתמטיקאי הצרפתי בלז' פסקל': "מוצא אני בקרן זווית של העולם עם מיוחד, נבדל מכל שאר גויי הארץ, העתיק בכולם. עם שקורותיו קודמות במאות שנים רבות לקורות העתיקות ביותר שישנן. עובדת קיומו של עם זה מתמיהה אותי, ונראה לי שכדאי וראוי לתת עליה את הדעת".

הסופר האמריקני מרק טווין: "המצרים, הבבלים והפרסים, עלו ומילאו את העולם בשאון הדר ויפעה, עד שהועם הזוהר והם שקעו, בלו ועברו מן העולם. היוונים והרומאים הלכו בעקבותיהם, עוררו רעש עצום ונעלמו. עמים אחרים הופיעו, נשאו ברמה את לפידם לזמן מה, אך הוא נשרף באש של עצמו, ועתה הם יושבים בצל או אבדו בכלל. היהודי ראה את כולם, והוא היום מה שהיה מאז ומעולם. אינו מראה סימני שקיעה, לא תשישות של זקנה, אין האטה בכישוריו, וערנותו לא קהתה. כולם בני תמותה בעולם מלבד היהודים. כל הכוחות חולפים, אך הוא נשאר. מהו סוד נצחיותו?".

ההיסטוריון פרופ' שמואל אטינגר: "רבים מאד, יהודים ונוכרים, ידידים ואויבים, חזרו ושאלו גם בעת החדשה: מהו סוד התמדתם, קיומם והתחדשותם של היהודים? מדוע קבוצות גדולות יותר, תרבויות וציווליזציות חזקות לא פחות, אבדו מן העולם, נעלמו או נטמעו - הפרסים בתרבות המוסלמית, היוונים בתרבות הרומית ביזנטית. ואילו היהודים נשארו יהודים? בתודעתם ובתודעת הסביבה הם בני אברהם, יצחק ויעקב. עצם התמדת קיום זה שימשה נושא לתמיהה ולהערצה, לקנאה ושנאה כאחת".

אברהם לבני, כומר שהתגייר: "עם ישראל וקיומו הנצחי מהווים עבור העולם הנוצרי 'מסתורין', מדובר בחידה מציקה ומוחשית. במשך מאות שנים ניסתה הנצרות להיפטר ממנה יותר ממה שניסתה לעמוד על טיבה. היא השתמשה בכל האמצעים העומדים לרשותה כדי להיפטר מהעם הטרדן: רדיפות, טביחות, שינון הבוז, השמצות וכל סוגי האלימות, אלא שהעם שרד, והישרדותו העל טבעית הקנתה ממד נוסף למסתורין הזה".

בפתח המאה העשרים הבחין הסופר הרוסי לב טולסטוי בתופעה ההיסטורית המיוחדת. מבלי דעת, הוא חזר כמעט מילה במילה על מילות ההגדה: 'היהודי הוא סמל הנצחיות, הוא, שלא השחיטות ולא העינויים לא יכלו להשמידו, לא אש ולא חרב האינקוויזיציה לא מחו אותו מעל פני האדמה, הוא שהיה הראשון להכריז על דברי אלוקים, הוא שהיה זמן רב כל כך שומר הנבואה ומסר אותה ליתר האנושות, אומה כזאת אינה יכולה לכהות, היהודי הוא נצחי, סמל הנצחיות'.

*

כיצד קיים האלוקים את עמו? מעט מן המעט מתגלה לנו מתוך התבוננות בהיסטוריה שלנו:

דווקא הפיזור, שהוא מגזרת הגלות, יש לו מעלה בכך שתמיד היה "המחנה הנשאר לפליטה". וכך אמרו חז"ל: "צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפיזרן לבין האומות" (פסחים דף פ"ז).

יש 'נהר' בודד בתוככי 'אוקיינוס' האנושות. הגאות הגדולה ביותר של יצרי לב אנוש, מעולם לא גרמה לו לעלות על גדותיו, והאש העזה ביותר של אכזריות אנושית, גם כשלובנה שבע פעמים בכבשן של קנאות דתית, מעולם לא גרמה שהנהר ייבש. זאת, אף שגליו זורמים כבר אלפיים שנה, כשהם אדומים מדם קדושיו. מקורו של הנהר הוא בשחר ההיסטוריה של העולם, סופו הוא אי שם בצללי הנצח. נהר זה מסרב להתמזג עם הגלים המקיפים אותו, זהו הגזע היהודי.

יש הרוצים להכחיש את הגורם העל טבעי המצוי בהיסטוריה היהודית, ומבארים את העובדה שעם ישראל לא נטמע בין האומות, באנטישמיות. לדעתם, אמנם רצו היהודים להיטמע, אך הגויים לא הניחו להם לעשות זאת.

למעשה, אין צורך בידיעה מרובה כדי להבהיר שההתפתחות של עמנו נבדלת הבדל גדול ועקרוני מההיסטוריה הכללית כולה. על זאת נותנים את דעתם הידידים והאויבים כאחד. הנפלא שבהבדלים הוא הסגולה שלא להיכחד, התחדשות מתמדת מעפר ואפר, ופריחה כבירה אחרי מכות קשות.

אמנם הנצחיות מהווה גורם לאנטישמיות, אולם היא גם מסלקת מראש את אפשרות הצלחתו של רעיון ההשמדה. למרות זאת, אין האנטישמים מתעייפים, ובכל דור ודור הם עומדים עלינו מחדש לכלותנו. אך האנטישמיות היא חסרת תוחלת, לא מפני שישראל הינם חיילים מאומנים במלחמת הקיום, אלא מפני שאויביו של ישראל הם גם אויביו של ה'. 

לא פעם היה נדמה למתבונן בתולדות ישראל שאפסה ח"ו תקווה, וכי העם נמצא בירידה שאין אחריה עלייה.

למעשה, לא זו בלבד שאין הירידות של עם ישראל מונעות ממנו לשוב ולעלות, אלא שהעלייה שלאחר הירידה גדולה היא מהמצב שקדם לירידה.

התבוננות שטחית בתולדות ישראל תגלה מחזוריות מופלאה זו.

גלותנו הראשונה, גלות מצרים, היתה תקופה של ירידה רוחנית נוראה, מלבד השעבוד הגופני. בני ישראל שקעו שם במ"ט שערי טומאה. ומה אירע לאחר מכן? יציאת מצרים, מעמד הר סיני ומתן תורה – העלייה הרוחנית הגדולה ביותר שזכה לה עמנו!

לאחר הכניסה לארץ מתחילה תקופת השופטים. תקופה זו מתוארת בספר שופטים: "ויעשו בני ישראל את הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים... ויחר אף ה' בישראל ויתנם ביד שוסים וישוסו אותם, וימכרם ביד אויביהם מסביב, ולא יכלו עוד לעמוד לפני אויביהם... ויקם ה' שופטים ויושיעום מיד שוסיהם..." (שופטים פרק ב').

העליות והירידות נמשכות כך לאורך כל תקופת בית ראשון. אחרי בני עלי – שמואל, דוד ושלמה: אחרי רחבעם – אסא, אחרי אחז – חזקיה, אחרי מנשה ואמון – יאשיה. אחרי תקופה ממושכת של ירידה רוחנית, שהביאה לחורבן בית המקדש הראשון ולגלות, הגיע עידן חדש שבו בטלה עבודה זרה מישראל, ולא חרב בית שני, אלא מפני שנאת חינם.

אף בתקופת בית שני עצמה היו עליות וירידות: מתקופת ההתייוונות וחיקוי הנכרים עד מסירות הנפש של החשמונאים למען קיום התורה בישראל. ושוב, כשם שהחורבן הראשון הביא לתשובה, כך הביא החורבן השני לביטולן של הכתות השונות שרווחו בישראל בימי הבית (צדוקים איסיים) ועוד, ולהוצאת כתות שונות מחוץ לתחום היהודי (הנצרות).

מחזוריות זו נמשכת כל ימי גלות הבית השני עד עצם היום הזה. נביא כאן רק דוגמה מפורסמת אחת, והיא הירידה הרוחנית שקדמה לגירוש ספרד. בעיקר גרמו לה ההשכלה של התקופה והעיסוק בפילוסופיה היוונית ללא הבנה מספקת. בעקבות זאת, באה גזירת הגירוש ועקרה חלק גדול מן העם היהודי ממקומו. וראה זה פלא! הדור שאחרי הגירוש היה דור של פריחה תורנית נפלאה ביותר ושל רוח טהרה ותשובה בכל שדרות העם. הדור ההוא הקים לנו את מרן ה"בית יוסף" ואת ספרו ה"שלחן ערוך", ואת האר"י הקדוש ותלמידיו. מתורתו של דור זה ניזונים כולנו עד עצם היום הזה.

אין אנו יכולים שלא להזכיר כאן דוגמה הקרובה אלינו יותר מכל. כל מי שחי בתקופת השואה יודע שרבים הגיעו עד ייאוש גמור ח"ו. נראה היה כאילו חלילה לא יקום עוד עם ישראל ולא יירפא מן המכה האנושה שהוכה. מי יכול היה לשער כי זמן קצר ביותר לאחר מכן ישובו יהודים לארץ הקדושה וייסדו בה מוסדות תורה.    

יד ה' מכוונת את ההיסטוריה שלנו, והיא המפיחה שוב ושוב חיים בעצמות היבשות. היא שבה ומצמיחה חיים חדשים מן הגזע העתיק של עמנו.