בן ע"ה שנים היה אברהם כאשר שמע את קריאת ה': "לך לך מארצך, ממולדתך, ומבית אביך".
אכן, לא קל לאדם להתנתק מסביבתו הטבעית, ארצו ומולדתו. עוד יותר קשה לו להתנתק מבית אביו, מעגל הזהות הבסיסי ביותר שלו. אולם, בפני אברהם אבינו עמד גם קושי מסוג אחר, כזה שפחות נותנים עליו את הדעת.
התחלה חדשה
בעת שנקרא לעזוב את אור כשדים כבר הספיק אברהם לחולל גדולות ונצורות.
מגיל צעיר היה משוטט בדעתו עד כי בכוחות עצמו פילס דרך אל האמונה בבורא יחיד ומיוחד. חיפושיו הוליכו אותו לבית מדרשם של שם ועבר, משמרי האמונה העתיקה והמקורית בבורא עולם, שם רכש כבר בגיל בינה יסודות ההליכה בדרך ה' (ספורנו יד, יג).
בהמשך נאבק אברהם בגופים אליליים רבי-עוצמה שהאמונה בה' איימה על מעמדם. השלטון נלחם בו בכל כוחו ואף ניסה להתנקש בחייו. מול כל המתנגדים הצליח אברהם להקים תנועה של מאמינים בקל אחד והולכים בדרכיו בעשותם חסד ומשפט. תנועתו סחפה המונים-אברהם מגייר את הגברים ושרה מגיירת את הנשים. אפילו לחוגי השלטון חדרה השפעתו עד כי בנו של המלך, אליעזר, הצטרף לתנועה החדשה ונעשה יד-ימינו של אברהם.
בגיל ע"ה שנים רשאי היה אפוא אברהם להביט בסיפוק על מסכת חייו ולראות בה סיפור הצלחה. ילדים אומנם לא היו לו, אך כנגדם היו לו צאצאים רוחניים לרוב. הוא נעשה ל"אב המון גויים".
והנה, כאשר כבר היה אברהם בשיא הצלחתו, בגיל שבו אנשים מתרפקים בנוסטלגיה על זיכרונות העבר, לפתע-תפנית. הוא מקבל הוראה לסגור את מפעל החיים שהקים בעמל רב ולהתחיל הכל מחדש-בסביבה זרה, בארץ לא מוכרת, בקרב אנשים בעלי מנטליות שונה.
הקושי בניסיון הזה היה גדול לא פחות מהקושי של ההתרחקות מבית אביו. הרי אברהם כבר עשה את שלו, נלחם ונאבק, הקריב קורבנות אישיים ושילם מחירים כבדים. את כל שנות חייו הוא הקדיש להפצת דרך ה'. עתה, כל מה שהוא מבקש הוא להעביר את שארית ימיו בנחת. את השלווה הזאת הוא הרוויח בזכות, והנה דורשים ממנו להתחיל מחדש.
אדם אחר היה עשוי להרים ידיים-אך לא אברהם.
הוא משנס מותניים ויוצא לדרך חדשה-להתחיל הכל מבראשית.
הקימה השמינית
קשה לגייס כוחות אל מול מפץ מהדהד של שבירת התקוות ואובדן התקווה להשגת המטרה המיוחדת. כיצד מגיב אדם כאשר הדבר בו השקיע את מיטב כוחותיו קורס ומתמוטט? מה הוא עושה כאשר התוכניות היפות שרקם מסתיימות בכישלון ואכזבה?
הוא יכול להרים ידיים, להשלים עם הייאוש, ולהתכנס בתוך עצמו באכזבה ומרירות, אלא שדרך זו לא תביא אותו לשום דבר טוב שכן האכזבה והכישלון הם חלק בלתי נפרד מהחיים. מחקר מצא שבממוצע מתוך כל חמש תוכניות שיש לאדם-רק אחת תצא לפועל. אפשרות הכישלון אורבת בכל פינה. הדרך היחידה להימנע ממנה הוא להימנע מעשיה ולשבת בחיבוק ידיים-אלא שדרך זו היא-היא הכישלון הגדול מכולם...
חז"ל לימדונו כי אין העדר ההצלחה דבר פסול שיש להתבייש בו. אדרבא, "דרש רבה בר רב הונא: אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן תחילה" (גיטין מג, א). במכתב לתלמידו מבאר הגר"י הוטנר זצ"ל את הפסוק "שבע יפול צדיק וקם" (משלי כד, טז): "הטיפשים חושבים כי כוונתו בדרך רבותא: אף על פי ששבע ייפול צדיק, מכל מקום הוא קם. אבל החכמים יודעים היטב שהכוונה היא שמהות הקימה של הצדיק היא דרך ה'שבע נפילות' שלו".
ובמילים אחרות: כל קימה מוסיפה קומה.
ניסיון ולא כשלון
אם האדם תופס את הקושי כעניין של מזל רע, הרי שייאושו מובן, שכן מי יתקע לידו שבפעם הבאה לא יכה בו שוב המזל. אולם היהודי המביט במציאות בעיני האמונה, מבין שלא כשלון ישנו כאן כי עם ניסיון. משמים העמידו בפניו קושי מסוים למען ייבנה ממנו.
הניסיון הוא לטובת האדם. "להוציא הדבר מן הכוח אל הפועל, להיות לו שכר מעשה טוב, לא שכר לב טוב בלבד" (רמב"ן בראשית כב, א). הניסיונות שעבר אברהם לא היו "קשיים" גרידא אלא הדבר שהפך אותו מ"אברם בן תרח" ל"אברהם אבינו". כל ניסיון שבו עמד הוסיף נדבך לקומתו הרוחנית עד הגיעו לשיא.
בדורנו רבים הם הקשיים והניסיונות העומדים בפני המתקרבים לתורה, ואף בפני אלו שנולדו לתוך שמירת המצוות. ואולם, מעשה אבות סימן לבנים. מתוך הניסיונות-ניבנה.