רבי מנשה בן ישראל, היה מרבני הקהילה הפורטוגזית באמשטרדם לפני כ-350 שנה. הוא נולד בשמו ה'אנוס' מנואל דיאס סואירו, למשפחה של יהודים אנוסים בפורטוגל. בילדותו הם ברחו להולנד, ושבו ליהדותם בגלוי. רבי מנשה נשלח לתלמוד תורה, ועד מהרה התגלו אצלו כישורים יוצאי דופן. בגיל צעיר כבר דרש בבית הכנסת בשבת, ובגיל 18 קיבל סמיכה.
מוחו של רבי מנשה לא חדל להגות רעיונות כיצד לעזור לכלל ישראל. לצד ידיעותיו התורניות, היה גם בעל השכלה כללית ובקיא ב-14 שפות (!) באמצעותן רקם קשרים עם מלומדים נוכרים ואישים פוליטיים בכל רחבי אירופה.
הוא התכתב בחשאי עם יהודים אנוסים בצמרת השלטון בספרד ופורטוגל, ושכנע אותם לשוב ליהדותם. לשם כך כתב עבורם ספרי הסברה יהודית בשפות לעז. כדי להפיצם בתפוצה רחבה, הוא למד את מלאכת הדפוס, והקים במרתף ביתו את בית הדפוס היהודי הראשון באמסטרדם. למעשה היה זה למפעל החזרה בתשובה של אדם אחד, אם תרצו – מעין "ערכים" של אותם הימים...
כישלון מצמית
פרעות ת"ח ות"ט הביאו אותו לחשוב גם על מצוקתם של היהודים במזרח אירופה. קהילות פולין ואוקראינה חרבו, אלפים נמלטו מערבה, ורבי מנשה הוגיע את מוחו למצוא עבורם מרחבים חדשים בהם יחיו ללא רדיפות. עלה בדעתו כי באנגליה נוצרה שעת כושר ייחודית לכך.
שערי אנגליה סגורים היו בפני יהודים מזה מאות שנים, אך באותם ימים התרחשה בה הפיכה. מלך אנגליה הודח ואת מקומו תפס המצביא אוליבר קרומוול. הלה הנהיג תנועה ששאבה השראה מהתנ"ך, והיה בעל גישה חיובית ליהודים.
לאחר יגיעה מרובה הצליח רבי מנשה לארגן פגישה עם המנהיג האנגלי. בפגישה הוא הביע את חזונו לכניסה חופשית של יהודים לממלכה, וביקש שיוכרז על אפשרות כזאת באופן רשמי.
קרומוול היה אומנם מנהיג תקיף שנודע בהשפעתו על חברי מפלגתו, אך לא בפעם הזאת. חרף תמיכתו המוצהרת, הצעת החוק שתתיר כניסת יהודים לאנגליה נחלה כישלון חרוץ.
אין לתאר את אכזבתו של רבי מנשה. הכישלון שבר את רוחו. מרושש וחולה שב לאמסטרדם, אך בדרך נפטר כשהוא שבע מרורות.
יוסף נועד להנהגה. כך הורו חלומותיו, וכך חשב אביו. אולם לכל אורך הדרך צצים אירועים המרחיקים אותו מייעודו. הוא נזרק לבור. הוא מורחק לארץ מצרים. הוא עולה לגדולה בבית פוטיפר – אך שוב נזרק, הפעם לבית המאסר. הוא מצליח להתקרב לשר המשקים, אך הלה שוכח ממנו לאחר שחרורו.
הדפוס חוזר על עצמו: עלייה ואחריה ירידה, התקדמות ואחריה נסיגה.
אולם מה שהיה נסתר מעינינו בעת מעשה, מתחוור באור יקרות לאחר שכל חלקי התמונה נופלים למקומם. או-אז מתברר שכל עכבה לטובה. לא די שהעיכובים לא היו עיכובים, אלא שבלעדיהם לא היה יוסף מגיע לאן שהגיע.
למפרע נודע שלכל פרט בסיפור הייתה חשיבות. למשל, המפגש עם האחים התרחש בדותן ולא בשכם. שכם שוכנת בפנים הארץ, אך דותן יושבת על הדרך הבינלאומית בהן נעות שיירות הבאות מגלעד ופניהן למצרים. לו היה נזרק יוסף לבור בשכם, לא היו עוברים בסביבה סוחרים מדיינים.
אלמלא העלילה שטפלה עליו אשת פוטיפר – היה יוסף נותר בתפקיד מנהל משק בית. ואילו היה שר המשקים זוכר את יוסף תיכף עם יציאתו מבית הסוהר – היה יוסף יוצא לחופשי, אך לא עולה לגדולה. בכל צעד ושעל, מה שהצטייר תחילה כעיכוב והפרעה, התברר כחלק חיוני בתוכנית האלוקית.
אחרית טובה
שנים אחדות לאחר כישלון שליחותו של רבי מנשה בן ישראל, מת קרומוול. עם מותו התחרטו האנגלים על הדחת המלך, והחזירו אותו לשלטון. הם אף החליטו לבטל את כל החוקים שהתקבלו ב"תקופת החרפה" כאשר המלך היה מודח.
למפרע התברר שאילו הייתה כוונתו של רבי מנשה עולה יפה והחוק להכנסת היהודים היה מתקבל, הרי שהמשטר החדש היה מבטל את החוק ומגרש את היהודים. מה שקרה במקום זאת - זה שבינתיים נכנסו היהודים לאנגליה גם ללא חוק, בעקבות העלמת עין של השלטון. הקהילה היהודית נותרה על כנה, ולימים גדלה וצמחה עד שמנתה מאות אלפים.
"אתם חשבתם עלי רעה, אלוקים חשבה לטובה למען עשות כיום הזה להחיות עם רב" (בראשית נ כ)
האם מלמד הדבר שאין משמעות לפעולות האדם? בוודאי שלא. הצדיק יקבל גמול על רצונו לעשות טוב, והרשע ייענש על כי ביקש לעשות רע - אך גזירת ה' תתקיים בכל מקרה. גם בימינו, עת צרה היא ליעקב וממנה ייוושע. נתחזק בידיעה כי מתוך המשבר העובר על עם ישראל תצמח תקווה טובה לאחריתנו.