אדם חכם פעם אמר: "ככל שהשקר חלש יותר, כך הוא צועק בקול חזק יותר". אפילו בימינו, התיירים המבקרים במצרים מוכי השתוממות למראה מידותיהן הכבירות של הפירמידות. אחת מהן, המתנשאת לגובה מאה וחמישים מטרים, מורכבת מיותר מ-2.3 מיליון קוביות אבן, שמשקל כל אחת מהן עשוי להגיע ל-15 טון. כמה עמל ויזע הושקעו כדי לסחוב מיליוני בלוקים כאלה עד למרומי הפירמידה?! המדהים הוא שכדי להשלים את הפרויקט נדרשו רבבות פועלים להקדיש לכך את כל שנות חייהם, וזאת למשך כמה דורות!
לא הרחק משם, מתנשא פסל אדיר של אחד הפרעונים. גובהו עשרים מטרים ואורכו כשבעים מטרים. פסל זה אינו היחיד, וברחבי ארץ מצרים ניתן למצוא עוד עשרות כדוגמתו.
כדי להקים את כל המפעלים הללו נעשתה מצרים ל'בית עבדים' ענק, שבו כולם משועבדים לטירוף הבנייה המגלומני של שליטי הארץ. את הפירמידות כנראה לא בנו בני ישראל, אבל בנו אותם עבדים אחרים במצרים. חז"ל אומרים שבתחילה אפילו פרעה בכבודו ובעצמו התייצב באתר הבנייה כשכלי עבודה בידו, על מנת לשכנע את בני ישראל להצטרף למאמץ הבנייה הקולקטיבי.
אך מה טיבה של מלאכה ענקית זו שאין לה סוף? איזו מטרה שירתו מפעלי הבנייה האדירים? לשם מה נזקקה מצרים לכמות בלתי מוגבלת של פירמידות ענק?
השפיץ של הפירמידה
צורתה המשולשת של הפירמידה מסמלת את מבנה החברה במצרים, שכן גם בתוך 'בית העבדים' היו מעמדות.
בתחתית הפירמידה נמצאו בני ישראל הנתונים להתעמרות וניצול של כל מי שמעליהם. במדרגה הבאה היו העבדים של העבדים. ומעליהם העבדים הזוטרים, ומעליהם עבדים בכירים מהם. וכן על זו הדרך, עד שמגיעים לפסגת הפירמידה, שם נמצא פרעה המכריז: "לי יאורי ואני עשיתני".
המבנים הענקיים היו ייצוג פיזי של רעיון האלילות במצרים. הם צריכים היו להיות עצומים במידותיהם, כדי להסוות את השקר שאותו נועדו לבסס: המחשבה שאלילים שונים שולטים בכוחות הטבע ומעליהם נמצא פרעה המשעבד את כולם אל רצונו.
מול מבני הענק הסובבים אותו מכל עבר חש עצמו האדם במצרים כברייה זעירה וחסרת ערך, בורג קטן במכונה. מיהו ומהו כי יעז לקרוא תיגר על אלילי הטבע כבירי הכוח, על החרטומים המביאים את דברי האלילים ומפענחים את החלומות שהם שולחים, ועל פרעה בכבודו ובעצמו השולט ביאור שזרימתו חורצת את גורל הארץ כולה?!
לא די כי המבנים העצומים הזכירו לאדם המצרי את אפסותו וקטנותו מול האלילים, אלא עוד נתבע ממנו להקדיש את מלוא אונו ואת כל שנות חייו להקמתם.
בכך הרוויחו שליטי מצרים פעמיים. ראשית, לאוכלוסייה השקועה בעמל הבלתי נגמר לא היה פנאי ונחת רוח להרהר בתכלית קיומם. כל הזמן טרודים היו בבנייה ובמלאכות המסתעפות ממנה. ממילא לא יבואו לערער על מגדל השקרים שפרעה עומד בראשו. שנית, הואיל והקדישו את כל כוחם בבניינים ובפסלים הם נקשרו עליהם, שהרי חלק מעצמיותם מושקע בתוכם ["הנתינה היא המולידה את האהבה ולא להפך", מכתב מאליהו ח"א קונטרס החסד]. בדרך זו יהיו המצרים משועבדים לאלילי פרעה בגוף ונפש!
מה קטנו מעשיך ה'
אולי בדרך זו נבין את התפעלותם של חרטומי מצרים דווקא במכת כינים: "אצבע אלוקים הוא!" חז"ל אומרים כי אין כוחות הכישוף שולטים במה שגודלו פחות משעורה ולפיכך לא מסוגלים החרטומים לחקות את מכת כינים בלהטיהם. לאור דברינו אפשר להוסיף נופך לדברים: עוצמת הכישוף המצרי מבוססת על דברים ענקיים – בניינים, מגדלים, פירמידות ופסלים – שנועדו לגמד את האדם. והנה הקב"ה מכה את מצרים ומוכיח את אפסות אליליהם דווקא בברייה הקטנה שבעולם שקשה להבחין בה בעין.
זהו רובד נוסף במסע ההשפלה והלעג שעושה הקב"ה למצרים, כפי שמפרש רמב"ן: "אשר התעללתי במצרים – כי אני מצחק בו" (שמות י, ב). בניגוד לשיטה המצרית של הפגנת כוחם באמצעות דברים גדולים וענקיים, הקב"ה נוקט בשיטה הפוכה וממחיש את חידלונם של חרטומי מצרים דווקא באמצעות המכה הקטנה ביותר...
האמת שקטה
השקר - אין לו רגליים. גם כאשר מקיפים אותו במבני ענק ובמונומנטים מרשימים סוף ריקנותו להתגלות. בימינו, רק חולות המדבר לוחכים את מה שנותר משרידי בנייני הפאר של פרעה.
זה גם מה שעלה בגורלן של יתר ערי הענק ששלטו בכיפה ושלטיהם דימו בנפשם כי פארן והדרן יחפו על הריקנות שבתוכן: נינווה, בבל, צור. כולן היו טרף לשיני הזמן, ורק חורבות נותרו מהן.
לא ברעש ה' ולא באש ה' כי אם בקול דממה דקה (מלכים א' יט, יא). בלי רעש וצלצולים, ללא מבני ענק ושופרות תעמולה רעשניים. האמת האלוקית אינה נזקקת למחלצות פאר וטריקים פסיכולוגיים. אמיתותה נובעת מתוך עצמה – אם רק מטה לה האדם את ליבו ומאזין ברוב קשב.