"צעד קטן לאדם – צעד גדול לאנושות". מילים מפורסמות אלה ליוו את טביעת הרגל הראשונה של האדם על פני הירח.
אולם שנים רבות לפני שהאסטרונאוט האמריקני פסע על הלבנה, עוד בהיות בני ישראל יושבים על שפת היאור ומצפים לגאולתם, כבר התרחש "צעד גדול ליהודי – זינוק עצום לאנושות", ואף הוא היה קשור לירח. "החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה" (שמות יב, ב). לראשונה מאז נתלו המאורות ברקיע השמיים, הטיל הבורא מצווה על עמו הנבחר, ובמצווה זו קיבל היהודי לראשונה שליטה על המשאב הנדיר והמסתורי ביותר בעולמנו: הזמן.
מי שולט במחוג?
מדוע מצוות קידוש החודש היא הראשונה שניתנה לעם ישראל?
ההבדל היסודי בין 'עבד' ל'בן חורין', הוא בשאלה: מי שולט בזמן? העבד חי לפי הזמן שקובע לו אדונו. הלה מחליט עבורו באיזו שעה ישכים ובאיזו שעה ינום ומה יעשה בכל השעות שבאמצע. הביטוי המובהק ביותר לעבדות הוא בכך שאין העבד שולט במחוגי השעון של עצמו.
המצווה הראשונה שקיבלו בני ישראל בצאתם ממצרים, מחזירה להם את השליטה על הזמן. "החודש הזה לכם" – "מכאן ואילך יהיו החודשים שלכם, לעשות בהם כרצונכם. אבל בימי השעבוד לא היו ימיכם שלכם, אלא היו לעבודת אחרים ורצונם. לפיכך 'ראשון הוא לכם לחודשי השנה', כי בו התחילה מציאותכם הבחירית" (ספורנו).
יסוד חשוב למדנו כאן: כל עוד אין האדם שולט בזמן, וכוח אחר הוא שקובע עבורו את סדר יומו, אין האנושיות שלו שלמה. מצוות קידוש החודש קוראת לאדם לממש את חירותו הפנימית בכך שייקח אחריות על הזמן שלו. אל תניחו לזמן להתבזבז, אלא הפיקו את הפוטנציאל העצום הגנוז בכל רגע!
מהכסה אל המולד
בראש חודש מסתיים ה'כסה' ומגיע המולד, בו מתגלה הירח מחדש. אחרי שהיה שרוי בעלטה גמורה, מתחילה קרן אורה להתנוצץ ברקיע. זוהי מעלתו של הירח על פני השמש. השמש גדולה - אך אין היא גדֵלה. אורה חזק מאות אלפי מונים מאור הירח, אך זהו אור קבוע שאין בו שינוי. השמש מאירה במלוא עוצמתה עד שהיא שוקעת, ואז אין היא מאירה כלל.
הירח, לעומת זאת, מסמל צמיחה והתחדשות. הלבנה מצטמצמת אך שוב מתחזקת. אומות העולם מונות לפי החמה. בהיותן בשיא כוחן הן מאמינות כי לא חסר להן דבר, עד שהן דועכות ונעלמות לחלוטין. היהודי, כותב רבי צדוק הכהן מלובלין, מכיר בחסרונו, ולפיכך נושא עיניו לבורא העולם שישלימו ויתקנו. ללבנה אין אור משל עצמה וכל אורה הוא השתקפות אור השמש. וכיוצא בזה, עם ישראל משקפים את אורו של הקב"ה.
יתרה מכך, מוסיף בעל השפת אמת, היהודי אינו דורך במקום ולא מסתפק בקיים. מגמת פניו קדימה. אין הוא מקיים את המצוות כמצוות אנשים מלומדה, אלא חפץ הוא להתרענן ולהתחדש תדיר, לשאוב כוחות מחידושה של הלבנה כדי לחדש את עצמו. זהו עיקר גדול בתורה: לגדול כל העת ולצמוח. גם אם נתקל היהודי במשבר, לא ייכנע, ותמיד יתחיל מחדש.
לפרוץ את חומות הזמן
נשות עם ישראל קיבלו את ראש חודש כיום טוב, בשכר זה שלא חטאו בחטא העגל. ראש חודש מזכיר את סגולתן של הנשים הצדקניות ששמרו על תקוותו של עם ישראל גם בזמנים חשוכים. הן שמרו על תקוות הגאולה באפלת שעבוד מצרים, הן אלה שראו מעבר ל'כאן ועכשיו', כאשר ילדו תינוקות למרות גזירות פרעה, הן דבקו בדבר ה' גם כאשר אחרים פנו לחטא העגל, והן לא התייאשו מארץ ישראל, גם לשמע סיפורי המרגלים.
מצוות קידוש לבנה היא אפוא חלק מתהליך הגאולה של עם ישראל: החופש לצאת מהייאוש המרפה ידיים, החופש להשתחרר ממחשבת השווא של 'כוחי ועוצם ידי', החופש לצמוח ולהבנות גם בזמנים חשוכים. אך יש במצווה זו גם חופש נוסף: החופש להשתחרר מעריצותו של הזמן עצמו.
מאז ששת ימי בראשית העולם וכל אשר בו פועלים בתוך המסגרת הנוקשה והבלתי מתפשרת של הזמן. יכול האדם להשתחרר ממגבלות המקום - לנסוע למרחקים, לנסוק לשמיים או לרדת למצולות - אך עד היום לא נמצאה דרך להשתחרר מאחיזתו המוחלטת של הזמן.
מצוות התורה מעניקות לראשונה לאנושות דרך לפרוץ את חומות הזמן ולהגיע למציאות הרוחנית שמעבר לה. "אין חדש תחת השמש" – העולם החומרי שמתחת לשמש כפוף לשליטת הזמן, ולפיכך אופקיו מוגבלים. אולם לימוד התורה וקיום המצוות מביאים את האדם אל למעלה מן השמש. ערב צאתם מבית העבדים של מצרים, מקבלים בני ישראל גם את המפתח לצאת מבית הכלא הגדול ביותר, ולהמריא אל מרחבי הנצח שמעבר לגבולות הזמן.