דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם  קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם
(יט', ב')

הפתיח של פרשתנו מדהים: "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם", וכך הוא גם שמה של פרשתנו - פרשת "קְדשִׁים".

התפיסה המקובלת כי מושגי קדושה שייכים להתנתקות מהחברה ואימוץ מנהגי פרישות וסיגופים איננה נחלת היהדות.

במפתיע אנו מוצאים בפרשה זו, את הציוויים הרבים בתחום שבין אדם לחברו. הן במצוות המלמדות לרחם ולסייע לחוליות החלשות בחברה - לעני ולגר. הן חיובי היושר וההגינות במסחר - מאזני צדק, אבני צדק. והן ביחס לעובד, שבו מופיעה המצוה עליה ייסובו דברינו.

"לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר" (יט', יג'). לאמר: יש לשלם שכרו של העובד מיד. באם נסתיימה עבודתו בערב, עליך לשלם עד הבוקר. וכן אם עבד כל הלילה, עליך לשלם עד הערב.

בנושא זה ישנן הלכות פסוקות נוספות המעגנות את זכויות העובד, ומונעות כל אפשרות לניצול או קיפוח. לחשוב שדברים אלו היו חלק מחיי היומיום של העם היהודי, כבר לפני שלשת אלפים ושלוש מאות שנה. כאשר בעולם כולו שלטה עריצות ועבדות משפילה, ולעובד לא היו זכויות מינימליות. כאשר אין, ולוּ דמיון, ליחס אנושי ומתחשב של התורה. גם כיום, אין ארגון עובדים שיוכל להתפאר בדאגה לעובדיו, והגנה על זכויותיהם וכבודם, כפי שמופיע בתורה.

במקביל, דורשת התורה מהעובד נאמנות ומסירות לעבודתו. באותן השעות שעליו לעבוד, עליו להיות כולו מסור לעבודתו. ואין לו "למרוח" או "לחפף", אלא בנאמנות וביושר יעשה עבודתו.

עוד נמצא בפרשה -
"וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ (אל תצערוהו בדברים), כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם" (יט', לג' - לד').

ובגמרא (בבא מציעא נט:) בשלושים וששה מקומות הוזהרנו על אהבת הגר, וחלילה לא לצער או לפגוע בו.

חשוב להדגיש כי פרשה זו נקראת לפני כל העם, המתכנס בסוף חג הסוכות לאחר שנת השמיטה ב"מעמד הַקְהֵל" - אירוע משמעותי מאד בחיי הכלל. כיון שיש בפרשה מצוות רבות בתחום המידות ובין אדם לחבירו.

לחשוב כי מצוות אלו ניתנו וקוימו לפני אלפי שנים, הרי היה זה מנוגד לכל תפיסת העולם הקדום. וגם בזמננו, יכולות מצוות אלו, לשמש כמודל לחברה בריאה ויציבה.

רק תורה אלוקית, מסוגלת להמריא ולהעלות עמה את האדם למעלה מן השמש.

(מתוך הספר עלי ברוש)