האמונה היא יסוד כל התורה כולה, כמובא בפסוק: "וצדיק באמונתו יחיה". נקל להשיגה בכל צעד ושעל של החיים. על ידי מקצת התבוננות ושימת לב ניתן להגיע לאמונה.

רוב בני האדם סבורים שישנו קושי בהשגת האמונה, אולם אין הדבר תואם את המציאות. האמונה מצויה בהשג ידו של כל אחד ואחד, לו אך ישקיע בו מעט מחשבה והתבוננות. וכן אמר ישעיה הנביא: "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" (ישעיה מ', כ"ו). הבריאה כולה מכריזה באופן ברור על הבורא שבראה. אולם, כאמור, הדברים מותנים בהתבוננות וברצון להבחין במתרחש.

אדם ישר ללא נגיעות אישיות, יש ביכולתו להגיע אל האמונה בנקל, שכן הוא רואה בעיניו בריאה מלאת חכמה, מדודה ושקולה כחוט השערה. בתפילת ערבית אנו אומרים: "ומסדר את הכוכבים במשמרותיהם". ללא סדר זה הכל היה קורס. כאשר יתבונן האדם ולו אך מעט בעצמו, בגופו, בכוחותיו ובהנהגותיו, הוא ייתקל באמונה חושית. כגון: מי הוא הנותן לעייף כח? לאחר שהאדם התעייף הוא הולך לנוח קימעא, ושוב הוא מתעורר רענן. גם ההתבוננות בכל חושי האדם מציבה שאלה: האמנם כל הדברים הללו נבראו מאליהם בדרך מקרית?

הבה ננקוט לדוגמה את ביצת תרנגולת. אין ספק כי חכמה רבה טמונה בה, בחלמון, בחלבון ובקליפה, וממנה נוצר האפרוח. האם החכמה טמונה בתרנגולת? האם זו היא המכתיבה את קצב גידולו של האפרוח? ומי הוא זה המעניק חיים, בריאות ומזון לכל בעלי החיים? הן הם חיים חיים ארוכים ללא השגחה וטיפול. כיצד באמת הם מתקיימים וחיים? כיצד הם נבראים? מציאות זו דורשת הסבר, פתרון, מסקנה! המסקנה לכל השאלות הללו, כי א-ל אחד בראנו, והוא זה הממשיך לקיים אותנו לעד במסלול מתוכנן מראש לאורך כל הדורות.

כל עוד נחוש שניצבת שאלה מרכזית זו בחיינו, שאלה המקיפה את ההוויה כולה, אנו קרובים אל האמונה, ורבים הם סיכויינו להגיע אליה ולהחדירה ללבנו.