אם מחפשים סיבה לבלגן האופף את עולמנו ניתן להאשים בכך את "החוק השני של התרמודינמיקה" או כפי שהוא מוכר בכינוי אחר: "חוק האנטרופיה".

"אנטרופיה" היא מילה יונית שמשמעותה "אי-סדר". למשל, ניתן לקבוע ללא עוררין שחדרו של נער מתבגר שאינו נתון תחת פיקוח הוריו יהיה תמיד במצב של אנטרופיה מתקדמת. ואם תרצו – גם זה אחד מחוקי היסוד של הטבע...

"חוק האנטרופיה" קובע כי אי-הסדר בעולמנו נמצא תמיד במגמת עליה. ניסוי פשוט ימחיש את התופעה. ניטול ספל תה רותח ונטיל לתוכו קובית קרח. חומו של התה ימיס את הקרח ויהפוך אותו ממוצק לנוזל כאשר במקביל יהפוך התה מרותח לפושר. כזכור, "חוק שימור האנרגיה", אותו הזכרנו במאמר הקודם, מונע מהחום להעלם לחלוטין.

לאן אפוא נעלם חומו של התה?

התשובה היא שהחום לא נעלם - הוא רק התפזר בתוך התה. במקום להיות מרוכז במים הרותחים בלבד הוא חדר לתוך הקרח והמיס אותו. הטמפרטורה של כוס התה נמוכה  יותר, אך תכולת האנרגיה הכוללת נותרה ללא שינוי. מה שכן השתנה הוא האופן שבו האנרגיה מסודרת. קודם הייתה האנרגיה מרוכזת בחלק הרותח של התה בלבד, ואילו הקרח הכיל יחסית מעט אנרגיה. עכשיו התפזרה האנרגיה גם אל תוך הקרח.

 אם האנרגיה המקורית מצויה עדיין בכוס ניתן היה להעלות על הדעת תרחיש שבו הסדר המקורי ישוב אל כנו. כלומר, תכולת האנרגיה תתרכז לפתע בחלק אחד מספל התה. ואילו החלק האחר, זה שיישאר מחוסר אנרגיה, יקפא ויהפוך שוב לקוביית קרח כפי שהיה בתחילה.

ועם כל זאת – בפועל דברים כאלו לא קורים. קוביות קרח אינן צצות באופן ספונטאני בתוך כוסות תה מהבילים. הסיבה לכך היא "חוק האנטרופיה".

 אי-הסדר ביקום נמצא במגמת התגברות מתמדת. האנרגיה שביקום נוטה להתפזר ולאבד את הסדר שהיה לה בתחילה, ולא להתכנס וליצור סדר חדש. יצירה ספונטאנית של קובית קרח בתוך כוס תה רותח לא הייתה סותרת את חוק שימור האנרגיה (שכן, כאמור, האנרגיה נמצאת בפנים כל הזמן), אבל היא כן הייתה סותרת את החוק השני של התרמודינאמיקה.

חוק האנטרופיה הוא הסיבה שבגללה קל יותר להרוס מאשר לבנות.כדי לרסק כוס זכוכית די בכך שהיא תיפול לרצפה. כדי ליצור כוס חדשה יש צורך בהשקעה ניכרת של אנרגיה ותבונה.    

העולם שמסביבנו גדוש ומלא בתופעות הכרוכות ברמת סדר עילאית – למשל, האדם עצמו.

תפקודו של האורגניזם האנושי מותנה בהימצאותו של סליל די-אן-אי שיש בו שלושה מיליארד בסיסים ובו הוראות מפורטות לבניית גוף האדם. הוא הדין בכל יתר היצורים המאכלסים את עולם החי.

אם העולם מתקדם למצב של אי-סדר אבסולוטי מנין צץ הסדר המושלם הזה? מה מקור האינפורמציה שהופכת אוסף סתמי של מולקולות חלבון וחמצות אמינו לקוד גנטי מתוחכם?

חזרנו אפוא לנקודת ההתחלה. בעולם הטבע דברים לא קורים "סתם כך",כי מתחשק להם. לכל תופעה חייב להיות גורם סיבתי – בין שמדובר במקור אנרגיה, מקור אינטליגנציה או מקור של סדר. כאשר בוחנים את הקוסמוס בשלמותו מתעוררת השאלה – מהו מקור הסדר המתגלה בו?

מי היה המסדר הראשון שלו?