|
|
|
השאלה
|
|
האם מופיע בתורה התאריך של חג השבועות?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת זאב גרינוולד
|
התורה אינה מציינת בפירוש את התאריך בו חל חג השבועות. הוא תלוי בחג הפסח, ביום הבאת העומר: "וספרתם לכם ממחרת השבת, מיום הביאכם את עומר התנופה... עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום, והקרבתם מנחה חדשה לה'" (ויקרא כ"ג, ט"ו-ט"ז).
דומה שהדבר נובע ממרכזיותו של החג. אמנם את החג חוגגים ביום מסויים, הוא ו' בסיון, אך השפעתו של החג אינה מצטמצמת במצוה אחת, ביום אחד ובתאריך מוגבל ומסויים. מתפשט הוא על כל המצוות, מקיף את כל העתים וחודר למעמקי התשתית של עם ישראל.
אמנם ירידת ה' על הר סיני ונתינת התורה חלו בזמן מסויים, אולם הקול הגדול שנשמע מתוך הענן והערפל לא יסף, כלומר, לא פסק, קולו קיים לעולם. קבלת התורה נמשכת והולכת בכל ימי חיי האדם, היא מתחדשת ומתרעננת מדי יום ביומו, בכל הדורות ובכל הזמנים.
ה' לא רצה להגביל את מתן תורה ליום ידוע, לפי שצריך האדם לחוש בכל יום כאילו "היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים" (דברים כ"ו, ט"ז). וכן אמרו חז"ל: "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים", כאילו בו ביום נצטווינו עליהם (רש"י שם).
מתן תורה הוא היסוד לכל הווייתנו וקיומנו כעם ה'. כל המצוות, החוקים והמשפטים, מכח אותו מעמד שמימי הם באים. כל החגים והמועדים המקודשים - ממנו הם. לכן, לא מוזכר בתורה במפורש יום מתן תורה, כי הוא יסוד כל התורה.
זאת ועוד, חג מתן-תורה אינו זקוק למצוה מסויימת שתייחד אותו ותבליטהו. אין הוא נדרש לשום עשיה ופעולה שתגביל ותגדיר אותו. נוצץ הוא ומזהיר מכח סגולתו החובקת זרועות עולם. אין השורש זקוק לענף, ואין הכלל נצרך לפרט, זהו חגה של כל התורה כולה על מצוותיה, חגיה ומועדיה.
זהו גם חגו המיוחד של עם ישראל, חג יצירתו, קיומו ונצחיותו. יצירתו - "היום הזה נהיית לעם לה' אלוקיך" (דברים כ"ז, ט'). קיומו, כדברי רבי סעדיה גאון: "אין האומה הזאת אומה – אל בחוקיה ובתורותיה". נצחיותו - "ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו".
תרי"ג המצוות הן השרשים של עם ישראל. מכאן רעננותו התמידית, התחדשותו הבלתי פוסקת וזקיפות קומתו הנצחית של עם ישראל.
זהו חגה של כל הבריאה. יום בו הושתת קיומה והתבסס מעמדה. על ידי קבלת התורה ניצל העולם מהרס וכליון, מתוהו ובוהו.
בנוסף, חג מתן תורה עצמו אינו מוזכר בתורה. הוא נקרא בתורה חג הביכורים או חג השבועות. השם חג השבועות מתקשר ישירות אל מצוות ספירת הימים והשבועות המסתיימת ביום זה, אך לא קיים אזכור שביום זה אירע המאורע הכביר של מעמד הר סיני ששינה עם ועולם.
אין אנו חוגגים את זכרונו ההיסטורי של מעמד הר סיני. חגנו חל ביום סיום הספירה לקראת מעמד נכבד זה.
המון העבדים שיצאו ממצרים לא היו מסוגלים לקבל את התורה. תחילה היה צורך לשנות את האווירה, ליצור את האטמוספירה הרוחנית הראויה, לשנות את סולם העדיפויות. העם היה זקוק לפסק זמן כדי להתכונן כראוי למפגש עם האלוקים. ארבעים ותשעה ימי הספירה סיפקו לו הזדמנות פז להיערכות נפשית בצורה הדרגתית ויסודית לקראת המאורע הגדול. קליטה והפנמה נכונה של דברי התורה תלויות בהתבוננות מעמיקה ומתמשכת המכשירה את הלבבות מתוך תחושת התעלות ונקיות הדעת והנפש. אלה הכינו את הנשמה להבנת מעמד זה על כל עומקיו. ההכנה היא העיקר.
ועל כן, יום החמישים לספירה, היום שלפני מתן תורה, הוא יום החג. יום החג לדורות. ביום זה על האדם לעצור (ואכן, החג נקרא בפי החכמים – "עצרת") ולבדוק את המלאי הרוחני שרכש בימי ההכנה. ביום זה הוא מאזין לקולות העולים מלבו, המלמדים אותו האם אמנם התעדן כראוי, האם חידד את תחושותיו בימי ההתבוננות שנקבעו לו. עליו לברר, אם אכן יהיה מסוגל לקלוט ולהתפעם נכונה מדברי התורה ולהתחנך לאורם. וכל אלו משמשים לו כהכנה לקבלת התורה בימים ההם במדבר סיני, ובזמן הזה, בכל דור ודור, כאשר חוזר אורו של יום קדוש ומיוחד זה.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
