|
השאלה
21/05/2015
|
מי הם גיבורי מגילת רות?
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
תשובה מאת זאב גרינוולד
|
'גיבורי' המגילה אינם רק גדולי ומנהיגי הדור, מתוארים שם גם פשוטי העם שעושים את עבודתם בשדות, קוצרים את התבואה, אבל במקום שפה המונית, כפי שהיינו מצפים מפועלי שדה, כאשר בועז מברכם – ה' עמכם – הם עונים לו: יברכך ה' (רות ב', ד').
המגילה מתארת את האהבה האמיתית והנאמנה הקיימת בין הכלה לחמותה, את הצורה המכובדת שבועז מעניק צדקה לקרוביו ולכל הנצרכים, את החן והחסד שרות מפגינה כלפי כלפי חמותה, ואת החלטתה האמיצה של רות להנשא לבועז, כאשר היא מעדיפה אותו על פני אנשים צעירים יותר.
העם בברכתו לבועז ולרות, אינו מסתפק ב"מזל טוב" שגרתי. אלא כל העם אשר בשער העיר והזקנים מברכים: "יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל..." (רות ד', י"א) – זוהי ברכה אמיתית מכל הלב, והיא טומנת בחובה ברכה גדולה לדורות עולם. הנשים מברכות את נעמי בהולדת עובד (רות ד', י"ד ט"ו): "ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל וכו', והיה לך למשיב נפש ולכלכל את שיבתך, כי כלתך אשר אהבתך ילדתו וטובה היא לך משבעת בנים". בכך הן מבטאות את האידיליה, את אויר הפסגות הנושב בביתן של נעמי ורות.
הפרוט של הדברים הנעימים והרגישים האלו במגילה, מדגיש את חשיבותם לדורות. בועז ורות, במעשי החסד "הפשוטים", יצרו את הבסיס למלכות בית דוד ולמשיח. וכך גם כל אחד, בדרכו הרגילה, בחיי היומיום שלו, יכול ומסוגל לקרב את הגאולה.
נעמי שכולה ואלמנה, מביעה את כאבה ואת נפשה המעונה: "אל תקראו לי נעמי – קראו לי מרה... וה' הרע לי". ליהודי ניתנה אפשרות לבטא כאב, אולם במשפט הבא כבר רואים את גדלותה של הנשמה היהודית: "ה' הרע לי" – היא מדגישה שהכל מיד ה'.
למרות שנעמי טוענת שאין מתאים יותר לקרוא לה נעמי, היא חיה חיים שכולם נעימות וגדלות. התקרבותה של רות ליהדות, נבעה מאישיותה הכובשת של נעמי. וכך אומרת לה רות: "באשר תלכי אלך, עמך עמי ואלוקיך אלוקי". היא רוצה את עמה ואת אלוקיה של נעמי.
כאשר נולד עובד, נעמי חיבקה אותו אל ליבה, הפכה לאומנת המסורה שלו עד שהשכנות אמרו: "יולד בן לנעמי". זהו בן של הרוחניות שלה, של מעשיה הטובים, של התכנון שהשקיעה בנישואי רות לבועז, שהיו נישואין לשם שמים.
מגילת רות מתארת, כאמור, עולם טבעי לחלוטין. מדובר במעשי יום-יום פשוטים שהם, למעשה, גדולים וחשובים עד כדי הופעה במגילה לדורות. לומדים אנו מהמגילה כי גם מעשה הנראה פעוט, מסוגל להטביע את חותמו לדורות, כאשר הוא נעשה בטהרת הלב ובענוות חן.
|
|
|
|
|
|