כאשר אנו מבקשים לפשט לעצמנו את תפקידנו בעשיית תשובה, אנו מוצאים כי תשובה היא תהליך של חזרה לאחור. בתרגום מילולי-חופשי ניתן לקרוא לה מיחזור.

אנחנו מבקשים לחזור. לאן? לנקודת המוצא. מצוות התשובה דורשת מאיתנו לשוב בעקבי הזמן, לחזור אחורנית כדי לתקן את הדרך אשר הלכנו בה. הגישה היסודית שמשדרת מצוות התשובה היא שכדי להתקדם - יש לחזור אחורנית. אי אפשר לשאוף לשיפור בלי תיקון הישן. אי אפשר לרוץ אל מטרה בלי עצירה לבקרה.

שאיפה קסומה לשיפור גורף - אין לה אחיזה במציאות. הבטחה חמה לשינוי "ממחר" - עתידה להתפוגג ללא כל רושם. גם ריבוי זכויות על ידי מצוות ומעשים טובים אינו יכול להוות תחליף לתיקון החטאים.

נושא המיחזור מבהיר לנו זאת בציוריות: פסולת אינה מתכלה מעצמה, תוצרת לוואי של צריכה אינה מתנדפת לחלל. גם מעשים שליליים אינם נמחקים מן המציאות ואינם נמוגים בעשן הזמן, כפי שאולי קל לחשוב. הם קיימים במציאות הרוחנית, רשומים במרומים, ויש להם השפעה רבת-היקף על כל הסביבה.

מכיוון שכך, ברור לנו שאי אפשר להמשיך הלאה בתעשיית המעשים המסחררת, בלי לתת את הדעת על תוצרי-הלוואי. חייבים לטפל במצבורים של השנה החולפת, לבדוק אותם ולמיינם. עת לשמור ועת להשליך. לאפסנם בסדר נאות ולערוך בדק-בית במחסנים.

לצורך זה ניתנו לנו ימי הרחמים, כדי שנוכל להתכונן בהם למשפט ולהכין מענה לשאלה שנישאל ביום הדין: מה נאגר במחסנים שלנו בשנה החולפת?

מה אכן נמצא שם? המחשבה על כך קשה. אמנם, לפעמים איננו משתמשים בכינוי "פסולת" כי הוא כוללני מדי, אך ברור לנו כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. אפילו למעשים הטובים סביר להניח שהשתרבבו חומרי לוואי ושאריות בלתי רצויות.

לצערנו, עובדות אלו אינן חדשות לנו. למרות זאת, אנו מוצאים את עצמנו עומדים חסרי אונים בשערי יום הדין ושואלים את עצמנו: מה עושים? כיצד מתמודדים עם משא העבר? והנה, בדיוק עכשיו, לפני שאנו עומדים להרים ידיים ולהיתקף בחלחלה מול חומרת המצב, באה בשורת המיחזור החדשה-ישנה ומוסרת תנחומים: אין מקום לייאוש, המצב אינו בלתי הפיך. לא נגזר עלינו להיקבר חיים תחת ערמות הפסולת שיצרנו במו ידינו. אף אם כשלנו בעוונינו - לא אבדה תקווה. העוונות לא יכריעו אותנו. בטרם נוצרה בעולם מציאות החטא, נברא לה פתרון קדום, ושמו תשובה.

מה אומרים הדברים לגבינו? על האדם המבקש להיטיב את דרכו, לערוך ריכוז מסודר של 'מצבורי אשתקד'. הרישום של המעשים מן השנה החולפת, סיכום טורי המצוות והעברות זה לעומת זה. חשבון נפש הוא חובה קבועה לכל עובד אלוקים, בייחוד עתה, לקראת ימי הדין. כל אחד מאיתנו מתבקש ליטול לעצמו פסק זמן לעיון ביומנים. על מה הוא שב? במה התקדם או במה, חלילה, התרפה בשנים עשר החודשים האחרונים? מהן נקודות החולשה שלו בעבודת ד'?

החישוב מוכרח להיות יסודי ומדויק. המאזן השנתי המתקבל כתוצאה מחשבון-נפש אמיתי, אמור לשפוך אור על השנה החולפת, להבליח קרן אור בעלטה שהצליחו ההרגל והשכחה לפזר. בחשבון נפש מתגלים הרגלים שהשתרשו, וגם מעשים שנראו מראשיתם כטובים, וכעת מצטיירים אחרת.

* * *

את כל אלו מוטל על האדם להביא לטיפול ב"מפעלי המיחזור" של חודש אלול.

חוקרים את העבירה על ידי ניתוח עצמי, מחפשים את המידות המגונות שהביאו למכשלה, ובודקים מהם הליקויים הנפשיים שהיו הסיבה הראשונה להדרדרות. ניתוח זה דומה במהותו למיון חומרי הגלם בתהליך המיחזור. במפעל מפרידים בין הרכיבים ומזהים את חומרי הגלם השונים. טיב השימוש ואופי המיחזור ייקבעו לפי רכיבי היסוד: מכלי זכוכית יהפכו לבקבוקים, פחיות יספקו אלומיניום, רכיבי פלסטיק יהיו בגלגולם החוזר צעצועים.

בתהליך התשובה, נדרש כל אחד לערוך אנליזה של החטא. לפרק את העבר לגורמיו ולטחון אותו עד דק. על ידי הבחינה הנוקבת במצפוני הלב, מגלים את "חומרי הגלם": לשון הרע, למשל, יכול לנבוע משנאת חינם, מגאווה, מתחושה של הפקרות כללית, ולפעמים מתערובת של כולם יחד. החיפוש אחר שורשי החטא מביא את האדם למסקנות מפתיעות על אודות המניעים הסמויים של מעשיו. מסקנות אלו תהווינה בסיס לפעילות, כאשר יבוא האדם לחפש דרך חדשה, כחלק ממערך ההשתפרות בשנה הבאה.

ביום הקדוש נדרש היהודי להתוודות לא רק על העוונות בפועל, אלא גם על הסיבות שהביאו אותו להמרות את פי ד': בביטוי שפתיים, בליצנות, בקשיות עורף ועוד. כל אלו הם "חומרי הגלם" של העברה. אמנם לפני ה' יתברך "הם גלויים וידועים", אבל אנחנו, כבני אדם, נדרשים לתור ולשרש אחריהם. רק בזכות המאמץ מצידנו לאתר אותם, נוכל להעז ולבקש כפרה.

* * *

במהלך המיון מתברר לנו כי צברנו לחובתנו הררים של פסולת. ידיעה זו עלולה להחליש אותנו.

כבר הובטחנו כי אם נפעל על פי ההוראות, לא נמשיך להתבוסס בביצת העבר גם בשנה הבאה. לתשובה, בדיוק כמו למיחזור, יש כוח נפלא לעצור את מעגל הנזקים של הפסולת ולקטוע אותו באיבו. בכוח הטהרה שלה היא ממגרת את ההשלכות ההרסניות וממזערת את ממדי הזיהום הנפשי עד לאפס.

הרצון הראשון לחזור, התפנית החדה וההכנה שביצענו בתודעתנו, לאחר שעמדנו על עומק החטא ועל מצבנו המסוכן, הם כשלעצמם תחילת התשובה. אמנם, עוד ארוכה הדרך לפנינו. לתשובה השלמה נחוץ "טיפול המשך" של חרטה, וידוי וקבלה לעתיד, אבל גם אם טרם נרפאנו מחוליינו, המצב כבר אינו סופני, התקווה מסתמנת באופק. על ידי השלב של הכרת החטא, נכנסנו לתהליך חיובי של עיבוד מעשים מתוך מודעות. המיחזור כבר פועל בתוך הנפש ומכונן מהפך סביבתי מקיף. כך לימדונו רבותינו: האדם הגומר בדעתו להשתנות, כבר נחלץ מן החטא. רוח הטהרה שננסכת בו תסייע לו להוציא את שאיפותיו לפועל ולטהר את כל מעשיו עד האחרון שבהם.

* * *

תהליך התשובה שבוצע לימד את היהודי לזהות את הכוחות הדומיננטיים הפועלים בנפשו ולעמוד על טיבם. משהכיר בהם, יוכל לרתום אותם לעשיית הטוב, לנצל את נטיותיו הטבעיות לעבודת ד'. זוהי ההשפעה המיידית. אבל ההשפעות הסגוליות גדולות ממנה ומרחיקות לכת: התשובה ממשיכה ללוות את האדם עד כיסא הכבוד. הוא עולה לדרגות שלא הגיע עדיהן קודם החטא.

בדיוק כמו המיחזור: התשובה מפיקה מהרע עצמו את הטוב, מזוהמת החטא - את ההתרוממות של קרבת אלוקים. למפרע מתברר, כי העברה עצמה זיכתה בדיעבד את היהודי בהתעלות.

הלכה פסוקה היא: "העושה תשובה מאהבה - זדונות נהפכות לו לזכויות" (יומא פ"ו) - עוונות וחטאים עוברים מטור החובה לטור ההטבה. בכוח התשובה הם נזקפים לזכותנו. מעפר נוצר זהב, ממצבורי הרפש - זכויות נוצצות כיהלומים. האין זה פלא של ממש?