אדם ישב והביט בגולם שבתוכו פרפר. הפרפר התאמץ לדחוף את גופו דרך פתח צר. לרגע הפסיק להתקדם, ואז החליט האדם "לעזור" לו, ופתח את הגולם. הפרפר יצא בקלות, אך גופו היה מנוון וכנפיו היו מכווצות. האיש חיכה שכנפיו של הפרפר ייפתחו ויפרשו, אך הדבר לא קרה!

הפרפר סיים את חייו בזחילה עם גוף מנוון וכנפיים מכווצות ולא הצליח לעוף.

מאבקי הפרפר הם דרך של האלוקים להזרים לפרפר נוזלים מגופו אל כנפיו, כדי שיוכל לעוף. רק לאחר מאבק והתמודדות מבשילות כנפיו של הפרפר, והוא מסוגל לצאת לחופשי.

בני אדם נוטים לחשוב כי אילו היו חייהם עוברים בצורה חלקה וללא קשיים, הם היו מושלמים:

אם לא היו להם חובות - הם היו עשירים יותר.

אם לא היה להם כואב - הם היו מאושרים יותר.

אם לא היו להם מכשולים - החיים היו מושלמים יותר.

טעות לחשוב כך! דווקא הקשיים "פותחים את כנפיו" של האדם, כדי שיוכל להגיע גבוה יותר. המכשולים מחשלים את האדם ומלמדים אותו להתמודד מול מצבים קשים.

אמנם מצבים קשים עלולים לגרום שברון לב, אך חיים ללא מכשולים מביאים לחולשה, ואינם מעניקים כוח כדי להתמודד מול מכשולי החיים.

בת מלך הרגילה לחיי עושר, לשפע ולתנאים נוחים, שכל אדם מייחל לעצמו, אם תקלע לשדה פתוח, היא תתמוטט מהשמש הקופחת. לעומתה, איכר, אינו סובל מהשמש, כיוון שהוא מחושל.

הקושי הוא אתגר והזדמנות לשכלל את הכוחות ואת היכולות. ואכן, דווקא הקושי מצמיח אנשים מורמים מהעם.

אברהם אבינו - אבי האומה, גדל בביתו של תרח, שהיה עובד עבודה זרה.

משה רבינו - גדול הנביאים ומוסר התורה, גדל בביתו של פרעה מלך מצרים.

דווקא בחרן - מקור הטומאה, הרשע והרוע, העמיד יעקב את השבטים - יסודו של עם ישראל.

אם האדם מנצל את סביבתו העויינת להתחזקות ולהתגברות - ההתמודדות מצמיחה אותו.

מתוך הסביבה העוינת שבה גדלו אבות האומה, צמח היסוד לעם ישראל.

כשהעמק עמוק, הפסגה גבוהה יותר

הניסיונות וההתמודדויות מאפשרים להעריך את הקיים וליהנות ממנו. הם יוצרים את האושר. פסגת ההר גבוהה רק בהשוואה לעמק הנמוך.

אם היו החיים מוצעים על מגש של כסף, וכל מה שהיה האדם רוצה היה מקבל, לא היה אושר בעולם.

לא לחינם החיים מורכבים משמחה ומעצב, מכבוד ומשפל, מעניים ומעשירים! אמנם, לא נחמד כשכואב, ועצוב כשרע, אך יש לדעת שהרע בחיים הוא חלק בלתי נפרד מהאושר! רק לאחר שטועמים את הרע, ניתן להעריך את הטוב! אם לא היתה מציאות של עוני, לא היינו יודעים להעריך את העושר! אם לא היינו יודעים מהו עצב, לא היינו יודעים מהי שמחה. ככל שהתחתית עמוקה יותר, הפסגה רמה יותר.

אנו מבקשים מהקב"ה לחסוך מאיתנו את הקשיים ואת הצרות, אך עלינו לדעת שבלעדיהם לא נוכל להמשיך להתמודד. דווקא המאבק במכשולי החיים נותן לנו את הכנפיים לפרוח.

אנו מבקשים כוח, ואלוקים נותן לנו קשיים במטרה לחשל אותנו.

אנו מבקשים חכמה, ואלוקים נותן לנו בעיות המחפשות פתרון.

אנו מבקשים שפע, ואלוקים נותן לנו כוחות נפש להכילו.

אנו מבקשים אהבה, ואלוקים נותן לנו אנשים הנתונים במצוקה, כדי שנסייע להם.

אנו מבקשים אומץ, ואלוקים נותן לנו מכשולים להתגבר עליהם.

אולי איננו מקבלים את כל מה שאנו מבקשים, אולם אנו מקבלים את כל הנחוץ לנו.

העמידה מול מכשולים תזכה אותנו בשכר - לשעה ולדורות, תבנה את אושרנו, תפתח את אישיותנו ותצמיח אותנו. שהרי החיים הם כמו רכיבה על אופניים: אם קשה לנו - סימן שאנו נוסעים בעלייה...