... הוא מביט אל חלון הראווה כשאבן גדולה בידו ופתאום משתקפת לו במראה דמות אברך ירא שמים!... זהו סיפור מפליא ומעורר השתהות על אסיר שריצה את עונשו בעוון פריצות וגניבות. והנה בתוככי הכלא הרהר  בתשובה והחליט לשוב בתשובה שלמה. עם שחרורו מהכלא הצטרף למסגרת תורנית מתאימה בי-ם . אט אט שינה את חזותו הפנימית והחיצונית.  לאחר זמן  נתקל  בקשיים כלכלים במימון שכר דירתו, ברוב ייאושו החליט לחזור למקצוע הוותיק שלו...לפרוץ לחנויות כדי לממן את שכר הדירה 'לתועלת' לימוד התורה ... אסיר זה בעברו 'התמחה' בפריצת ויטרינות של חנויות תכשיטי זהב וכלי כסף. היה נוהג לנוע עם אופנועו  בשעת ליל אל החנות, ובאבן גדולה היה  מנפץ את הזכוכית מרוקן את התכולה בזריזות שיא ובורח עם שללו. גם הפעם ניגש  אל אחת החנויות  , אולם  כשהניף את האבן אל מול הוויטרינה  השתקפה לו פתאום במראה דמות אברך לבוש כחרדי : פנים עדינות, זקנקן ופאות מעטרים את פניו ואבן ענקית בידו... למראה זה נתקף  בהלם, השמיט את האבן מידו שב לישיבתו בחיפוש אופציות יותר מכובדות ,הוא הבין  את האבסורד  באפשרות המעוותת שבחר.

מראש חודש אלול ועד הושענה רבא מוסיפים בתפילה  את המזמור: "לדוד ה' אורי וישעי" מלמדים אותנו חז"ל: "אורי"-  ראש השנה, "ישעי" - יום כיפורים." יום הכיפורים הוא בבחינת ישועה, מובן לכל, אין לך ישועה גדולה מכך שהקב"ה בכבודו ובעצמו רוחץ ומטהר אותנו מעוונותינו. אך מה פשר העניין של "אורי" זהו ראש השנה, באיזה אור עסקינן?

מבואר בספר הנפלא: "פני מלך" על פי הסיפור הנ"ל: האדם במשך השנה הינו בבחינת "אסיר" בבית הסוהר ששמו: "העולם הזה" כבלים ואזיקים בדמות מדות מגונות ותאוות אסורות אוזקים את האדם וכובלים אותו. אך בחסדי ה' הנה מגיע חודש אלול- הרחמים והסליחות, האדם משתחרר מבית האסורים, הוא נכנס לעולמה של תשובה ומשיל מעצמו את הכבלים ואזיקים של החטאים ועוטה על עצמו בגדים חדשים, בגדים המזהים אותו עם הישר והטוב שבעולם. חודש אלול בא אל סיומו.   והאדם נראה לבוש בבגד חדש  בגד של- תשובה. יש לו זהות חדשה לקראת "ראש השנה"  אך בתוך כף ידו עדיין עלולה להסתתר אבן גדולה וכבדה ...  כי גם לאחר מאמצי ועבודת חודש אלול  נשארת בתוככי האדם פנימה  אפשרות עתידית לחטוא באותם חטאים, קשה לו להיפרד מהם לחלוטין.  ואו אז מגיע היום הגדול בשנה: "ראש השנה" היום המאיר: "אורי זה- ראש השנה" האור של ראש השנה הוא בבחינת מראה נקייה המראה לאדם את חזותו החדשה שנוצרה לו בעקבות עבודת חודש אלול, דמות חיובית וזהות שונה מזו שהשתקפה בפניו במשך השנה, עוצמת אור זה בכוחה לנער ולנקות את אבני הפריצה החבויים והנסתרים שבו. האדם מקבל השתוקקות להיוולד מחדש לחלוטין מבלי להסתובב עם חטוטרת של חטאים מהעבר, אלא להיות אדם חדש גם בפנימיותו.

רעיון זה נרמז בתקיעת שופר, הנה נוסח הברכה הוא: "אשר קדשנו במִצותיו וציוונו לשמוע קול שופר" מקשים המפרשים מדוע הנוסח לא זהה לשאר המצוות כמו: "על נטילת לולב"? כך גם כאן נברך: "על תקיעת שופר" התשובה היא, שעיקר המצווה היא להאזין, לשמוע את קול השופר, לשמוע ולהפנים את המסר. התקיעה היא אמצעי אל המטרה שהיהודי שבנו- ישמע את בשורת השופר. ומהי הבשורה?

התשובה לכך נעוצה ביום א' בתשרי הראשון בעולם – יום בריאת האדם סוף ששת ימי בראשית, הפעולה האחרונה של הקב"ה בבריאה היא: "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" ומלמדים אותנו חז"ל שנפיחה זו נפח ה' כביכול מתוכו אל אפו של אדם הראשון נשמת חיים.   א' בתשרי- הם גם אותיות המילה: "בראשית" כאומר: מתחלים מחדש. מידי שנה בראש השנה א' בתשרי בעל התוקע בעיצומה של תפילות ר"ה עושה פעולה דומה נופח  אוויר היוצא מתוכו אל תוך השופר ומשם בוקע קול השופר כאומר ומכריז: "היום הרת עולם" היום נופחים בך נשמת אלו-ק ממעל הקשב להתחדשות! ראה לנכון להשיל מעליך את כישלונות העבר, בורא עולם נותן לך משמים שנה חדשה, הזדמנות מחודשת לבצע את תפקידך ושליחותך כאן בעולם הזה בנאמנות.  מסר ההתחדשות של ר"ה הוא ה- "אורי" אור שהקב"ה בחמלתו נוסך בנו בכל שנה מחדש.

זה גם אחד הטעמים לכך שבליל ראש השנה על שולחן החג מניחים  פירות חדשים לברכת "שהחיינו" כשהמסר הוא- כמו הפירות החדשים  ראינו כמוהם  בשנה שעברה, אך אלה על שולחננו חדשים הם, לא קפואים ולא מיובשים אלא חדשים וטריים!  היו גם אתם כמוהם - "תתחדשו" בפנימיותכם כפי הנאמר בתהילים בבקשתו הנרגשת של דוד המלך ע"ה: "לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חַדֶש בקרבי"        

נפסק בהלכה ביחס החגיגי אל יום הדין- ר"ה: "מכבסין ומסתפרין בערב ראש השנה", מבאר הגר"א (בביאורו לשולחן ערוך סי' תקפא ס"ק ד') שמקור ההלכה בירושלמי (ר"ה פ"א ה"ג):  "כתיב 'כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלוקינו בכל קוראנו אליו'... אי זו אומה - כאומה הזאת, בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו שאינו יודע היאך דינו יוצא, אבל ישראל אינן כן אלא לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ומגלחים זקנם ואוכלין ושותין ושמחים, יודעין שהקב"ה עושה להן נסים".  וכן נאמר על ר"ה בספר נחמיה: "וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי־קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל־תֵּעָצֵבוּ כִּי־חֶדְוַת יְהוָה הִיא  מָעֻזְּכֶם" (נחמיה ח,י)

מקשים המפרשים כיצד ניתן לשמוח כשספרי חיים ומתים פתוחים לפניו? התשובה נעוצה בעוצמתו של היום אכן "היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים"  אך בתקיעת השופר אנו מסוגלים להיוולד מחדש לקבל על עצמנו: התחדשות  ואו אז יש "טעם" לאוכלין שותין ושמחים הלא נולד אדם חדש במזל טוב.

יש בנותן טעם להוסיף רעיון נפלא ההסתכלות מחודשת בסוגיית ההתחדשות את דבריו של הרב בנימין לוין שליט"א  נכדו של הצדיק רבי  אריה לוין זצוק"ל, בשיחתו לראש השנה סיים  ואמר: "יש כאלה שבתחילת השנה קונים "יומן" ויש כאלה, שבתחילת השנה קונים "לוח שנה". ומה ההבדל? את לוח שנה מתחילים כשהוא עבה וכל חודש תולשים בו דף. ועוד אחד, ועוד אחד ובסוף השנה נשארים עם דף דקיק, כעלה נידף על הספירלה... ואילו יומן הולך וצובר: בתחילת השנה כותבים דף אחד, לאחר מכן – שניים ואז שלושה וארבעה... פנה הרב לוין ואמר: איזו שנה את רוצה – שנה של "יומן" או "לוח שנה"? את יכול עכשיו להחליט אם ראש השנה יהיה השיא ועכשיו את הולך ומִתדלדל ומנופף לשלום לרוחניות, לעבודת הנפש ולמידות, או שאתה מחליט שקנית יומן ושראש השנה וכיפור הם תחילתו של זינוק ומופלא ושל צמיחה רוחנית מופלאה.

כתיבה וחתימה טובה.