הטלת מרות היא עניין מורכב. ישנן דרכים בהן לא מטילים מרות, ועל כך הרחבנו בעבר. הפעם נעסוק בנושא על דרך החיוב ונסביר כיצד כן מטילים מרות.
הדרך הראשונה היא, פשוט להציב גבולות. בגיל צעיר עושים את זה בפועל, בגיל בוגר קוצרים בעזרת ה' יתברך את הפירות.
הילד זקוק בתת הכרתו למשמעת, זאת בתנאי שהיא נעשית בצורה הוגנת ועל מצע של המון אהבה. אנו נחפש את המקומות בהם המרות לגיטימית, נכונה ומוצדקת גם לדעתו, ושם נטיל אותה. כך נרגיל אותו להבין 'מי בעל הבית פה', אך לא נעורר בו התנגדות שהוא יתקשה להתמודד עימה...
שימו לב לרעיון הבא, הוא קריטי!
במקום בו לגיטימי להטיל מרות, אנו חייבים להטיל מרות. אם לא נטיל מרות במקום בו לגיטימי להטיל מרות, נאבד את כל הלגיטימציה להטיל מרות.
כלומר - במקום בו לגיטימי להטיל מרות, הילד מצפה שנטיל מרות, והנפש שלו פנויה לקבל את המרות. אם כעת נטיל מרות, נחזק אצלו בנפש את כוח קבלת המרות. אם כעת נוותר על המרות הלגיטימית, המתבקשת כל כך, נחליש אצלו בנפש את יכולת קבלת המרות.
מאידך, אם נטיל מרות, במקום בו לגיטימי להטיל מרות, נעצב "נפש מקבלת מרות".
נפש מקבלת מרות מסתדרת בחיים טוב יותר, מפני שהיא יודעת בעת הצורך לנהוג בהכנעה וענווה. ילד עם נפש כזו יגדל לבן ישיבה מוצלח שאינו מתעמת עם רבותיו. הוא יגדל ויצמח לאברך שמכבד את ראש הכולל שמכתת את רגליו בארצות העולם להעניק לו את המלגה החודשית. הוא יגדל להיות בעל טוב שיודע להוריד את הראש ולבקש מאשתו סליחה. הוא ידע להסתדר בכל מערכת בה יהיה נתון. יחסי האנוש שלו יהיו טובים יותר.
כל הטוב הזה לא יגיע על חשבון חוזקה של הנפש הרכה הנבנית בגיל הרך. ילד המקבל מרות יבנה נפש בריאה ונשלטת שיודעת לנווט את עצמה לפי הצורך. כשילד מתרגל לקבל מרות, תוך כדי קבלת מחמאות והתייחסות לעוצמות ולחוזקות שנעניק לו, המרות תהווה נדבך נוסף בבניית נפש חזקה, שיודעת היכן להרים ראש והיכן להוריד אותו תוך שליטה מוחלטת.
ילד כזה גדל למה שאמרו חז"ל במדרש רבה: "צדיקים ליבם ברשותם, רשעים הם ברשות ליבם" (ב"ר לא, יא).
וכדברי האלשיך הקדוש במגילת אסתר (א, י): "והוא כי אמרו ז"ל (אסתר רבה י, ג) על "ויאמר המן בליבו"-הרשעים הם ברשות ליבם. 'ויאמר עשו בליבו', 'ויאמר ירבעם בליבו'... אבל הצדיקים ליבם ברשותם, 'ויאמר דוד אל ליבו'... דומים לבוראם, 'ויאמר ה' אל ליבו'. והוא, כי הרשע אינו יכול להכריע את ליבו, רק עושה בעל כרחו מה שליבו חפץ. אך הצדיק, אם אוון יחשוב ליבו, הוא יכריחנו להפך מעשה הרעה הפך ממה שלבו חפץ".
הטלת מרות נכונה, מגדלת ילדים צדיקים שליבם ברשותם.