החוזים בכוכבים אמרו לאחשוורוש שיהודי ימלוך אחריו, ימשול בממשלתו וישב על כסאו. דברים אלו חרו לו מאוד. כל זמן שלא הגיע הסוף של אותן שבעים שנה, שבסופן הבטיח הקב"ה להשיב את עמו לארצו, התיירא אחשורוש פן תגיע שעתם, והם יורידוהו מכסא מלכותו. עתה שעברו שבעים שנה, לפי חשבונו, והם לא נגאלו, עשה משתה לכל תושבי שושן.
אולם, חשש ניקר בליבו שמא בדרך אחרת יבוא יהודי ויירש את מלכותו, לכן חיבל תחבולות כיצד להגן על עצמו. לכן כאשר המן ביקש לכלותם, התמלא לבו שמחה, והוא הפגין את שנאתו ליהודים.
כאשר נכנסה אסתר אל אחשורוש לחצר בית המלך הפנימית, והוא הסכים להעניק לה עד חצי המלכות, התפלא אחשורוש מהתשובה שקיבל: "אם על המלך טוב, יבוא המלך והמן היום אל המשתה אשר עשיתי לו" (אסתר ה', ד'). מה חשב אחשורוש בשעה ששמע כי הוא מוזמן יחד עם המן אל המשתה?
אחשורוש חשד מיד כי המן רוצה לשאת את אסתר, ושניהם רוצים להורגו ולשבת על כסא מלכותו. חרדה מילאה את כל ישותו. כיצד יתכן שהציע לרעייתו עד חצי המלכות, והיא דחתה את בקשתו והסתפקה בהזמנתו למשתה שהכינה?
כאשר אחשורוש הציע במשתה הראשון, לתת לאסתר עד חצי המלכות, והיא דחתה שנית את ההצעה, תוך שהיא מזמינה אותו למשתה ביום השני, התעצם החשד יותר.
אחשורוש חש כי הקרקע בוערת מתחת לרגליו ושנתו נדדה.
הוא הבין כי עבדי הארמון אינם מגלים לו על הקשר ההולך ונרקם נגדו, בשל המנעותו לשלם עבור טובות שעשו עמו בעבר. מרדכי הציל את נפשו ממוות, אך לא נעשה עמו דבר. הוא הבין כי אין לו כל סיכוי לשרוד, אם לא יגמול טובה למרדכי. כך, חשב, יקנה את ליבו של מרדכי, אשר ימהר לספר לו על סוד הקשר...
ואז, כשיצא המן מהמשתה שעשתה אסתר, וראה את מרדכי היושב בשער המלך, שלא קם ולא זע ממנו, נצנץ במוחו רעיון שפעפע בו כארס של עכנאי. לפתע הבין כי אולי אסתר תבקש מהמלך להוציא מכלל הגזירה את מרדכי, אשר שימש לה כאב ואשר התהלך בכל יום בשער ארמון המלוכה. המן, כראש שריו של אחשורוש, יידרש מן הסתם לתת לכך את הסכמתו, ולכן הוא נקרא אל המשתה...
באותה שעה התמלא המן חימה. הוא, המן, יאלץ לאשר את החסינות למרדכי היהודי.
כאן החלה מערכת לבטים קשה בלבו של המן. הוא הסתפק האם הוא יהיה מספיק חזק כדי לומר למלך: "לא!". הוא התלבט אם יהיה בכוחו למנוע את החסינות שאסתר מעוניינת להעניק למרדכי.
על כך הוא החליט להתייעץ עם כל אוהביו ועם זרש אשתו. הוא יציג לפניהם את מעמדו הרם בארמון המלוכה, כדי שהללו יעזרו לו להכריע, כי אמנם בכוחו לעצור את ביצוע בקשתה של המלכה.
כדי לשכנעם סופית, אמר המן (אסתר ה', י"ב): "ויאמר המן, אף לא הביאה אסתר המלכה עם המלך אל המשתה אשר עשתה כי אם אותי. וגם למחר אני קרוא לה עם המלך".
השתתפותו במשתה מלכותי פרטי, עם המלך והמלכה, היתה הראיה הטובה ביותר בעיניו למעמדו החזק לאין ערוך. משמע כי יוכל להעיז פניו ולסרב לבקשתה של המלכה.
זרש אשתו מצאה פתרון כיצד לחלץ את בעלה מהמצב המביך. "ותאמר לו זרש אשתו וכל אוהביו, יעשו עץ גבוה חמשים אמה, ובבוקר אמור למלך ויתלו את מרדכי עליו. ובוא עם המלך אל המשתה שמח. וייטב הדבר לפני המן ויעש העץ" (אסתר ה', י"ד). הריגתו של מרדכי תכשיר את ביאתו של המן אל המשתה כשהוא משוחרר מלחצים, שמח וטוב לב.
ה' סיכל את עצתו, ובלילה ההוא "נדדה שנת המלך" (אסתר ו', א'). אחשורוש היה בטוח שהמן מתכונן להתנקש בחייו, אך כאשר שמע שכתוב בספר הזכרונות שמרדכי היהודי הציל את חייו, שמח מאוד לגמול לו כבוד מלכים, כדי שיהיה קיום לחזיון בעלי הקסמים, כי עתה, לפי שעה, "יירש" יהודי את כתר מלכותו!
יחד עם זאת, כידוע, דברי החוזים בכוכבים התקיימו במלואם, כאשר אחרי מותו ירש את כסאו דריוש היהודי בנה של אסתר המלכה.
|
הרשם עכשיו!
