מה הסיבה שאנו מתאבלים בתשעה באב?

מקובל לקשר את תשעה באב, לחורבן בית המקדש הראשון ובית המקדש השני. אך האמת העצובה היא, שתשעה באב הפך לזמן של פורענות, עוד הרבה לפני כן, כבר בשנה השניה ליציאת מצרים! בתשעה באב חזרו שנים עשר המרגלים שנשלחו לתור את הארץ, ובפי עשרה מהם היו הערכות פסימיות מאד: "עז העם היושב בארץ, והערים בצורות, גדולות מאד, וגם ילידי הענק ראינו שם... לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו..." (במדבר י"ג, כ"ח-ל"א).

עשרת המרגלים לא הסתפקו בדיווח הרשמי והפומבי. כשחזרו איש אל ביתו ואל משפחתו, זרעו בלב כול את הייאוש, את הפחד ואת הריפיון. אלה הרסו בבת אחת את ההתעלות של יציאת מצרים. התלמוד מפליא למסור לנו בלשון ציורית את אשר התרחש שם: "...כל אחד ואחד... מתנפל לתוך זווית של ביתו, והוא צווח ובוכה כאדם שיש לו מת, ובניו באים אליו... ואומר להם: אוי לי עליכם, בני ובנותי וכלותי! היאך האמוריים עתידים לשלוט בכם! מיד הם כולם גועים בבכיה, עד שהיו השכנות שומעות את הדבר, ואף הן היו בוכות. עד שנעשו שישים ריבוא חבורה אחת, וגעו ונהו קול בכייתם למרום!"

מה שמתואר בתורה במילים: "ותישא כל העדה ויתנו את קולם, ויבכו העם בלילה ההוא" (במדבר י"ד, א'), היה תוצאה של עשרה אנשים קטני אמונה, שהצליחו לרפות את ידיהם של שישים ריבוא איש, ולהביאם לומר את התלונה התבוסתנית הנוראה: "לו מתנו בארץ מצרים, או במדבר הזה לו מתנו".

תוך שעות ספורות נוצר "קונצנזוס לאומי" אומלל, אשר מתוך תהומות של חוסר אמונה בייעוד וחוסר ביטחון בעזרת ה', קרא לעבר מנהיגיו: "ניתנה ראש ונשובה מצרימה!"

אותו לילה, ליל תשעה באב היה. אמר הקב"ה: "הם בכו בכייה של חינם, ואני אקבע להם בכייה לדורות".

מאז, במשך שלושים ותשע השנים הבאות, נגזר על אותו דור למות לאיטו בין חולות המדבר. ליל תשעה באב הפך ללילה הנורא מכל לילות השנה. כל שנה, בהגיע ערבו של תשעה באב, היה משה מוציא כרוז בכל המחנה ואומר: "צאו לחפור!" והיו יוצאים וחופרים להם קברות, ולנים בהם... בשחרית היה כרוז יוצא ומכריז: 'ייבדלו החיים מן המתים!' היו עומדים ומוצאים עצמם חסרים חמישה עשר אלף, עד שחסרו כמעט שישים ריבוא...

מאז, תשעה באב והימים שלפניו מבשרים ימי פורענות לאורך כל ההיסטוריה של העם היהודי.

בראש חודש אב נפטר אהרון הכהן, סמל השלום ואהבת הבריות; בתשעה באב נשרף בית המקדש הראשון; בתשעה באב נשרף גם בית המקדש השני.

ביום זה עצמו, שישים וחמש שנה מאוחר יותר, חרבה ביתר, המעוז האחרון של בר כוכבא.

בתשעה באב נחרשה ירושלים על ידי אדריאנוס והפכה להיות עיר רומית בשם "איליה קפיטולינה". ובתשעה באב, אלף שנה מאוחר יותר, בימי מסעי הצלב, חרבו עד היסוד כמה קהילות יהודיות באירופה.

בתשעה באב בשנת 1492 כלתה רגל יהודי מכל ממלכת ספרד.

זהו בעצם עומק הטרגדיה של תשעה באב. זוהי ה"בכיה לדורות".