תחילתה של התשובה נעוצה בכך שהאדם נברא בצלם אלקים. ניתנה לאדם בחירה חופשית, ובאמצעותה הוא יגיע אל ייעודו. האדם יכול לעשות את הטוב, להגיע למטרתו ולרוות עונג רב. אך קיימת גם אפשרות הפוכה, והיא מובילה לכאב ולסבל. זהו אופיה של הבחירה.
אכן, אין הרע נעדר מעולמנו, אך רבות מאד הן גם התופעות הטובות והחיוביות! המזון הערב, היופי, ההתבוננות באיתני הטבע, כוחות האהבה, השמחה, הבינה והחכמה, הסיפוק מהילדים ומעל הכול, האפשרות להידבק בשכינה - כל אלו מעניקים לאדם חוויה מופלאה של עושר, של טוב ושל יופי.
אמנם קביעה זו אינה מבטלת את השאלה על אודות הרע המצוי בעולם, אולם היא מצמצמת את היקפו. רוב העולם טוב הוא!
זאת ועוד, האלוקים העניק לנו יכולת בחירה, שבאמצעותה אנו מסוגלים להשפיע על פנימיותנו. אפילו אדם הנמצא בכלא, ושוביו מנסים לייסרו ולדכאו, מסוגל לחוש כבן חורין. התחושה תלויה בכח הרצון ובחוסן הרוחני.
ידוע, שבתקופת האנוסים בספרד, כאשר עינו יהודים והעלו אותם על המוקד, לא חשו רובם חרדה וצער. הם הלכו לקראת מותם בשמחה. הכול תלוי עד כמה האדם מחושל ודבק בדרכו.
כל אדם מסוגל בעזרת כח רצונו לבער את רוב תחושות העצב הקיימות בחייו. העצב נובע מתסכול. התסכול נובע מהערכה עצמית מופרזת ומאי השגה של יעדים דמיוניים. העצב נובע מקנאה. באמצעות הקנאה לא תוכל להשיג את אשר לזולתך, ובידך יישארו רק דמיונות שווא ויסורי אכזבה. את השיממון ניתן לבטל באמצעות חדוות יצירה, ולא באמצעות קנאה שאינה תורמת מאומה.
קיימות בעולם אין סוף אפשרויות להשגת מטרות אושר נשגבות אלו. אחת מהן וודאי פתוחה לפניך. ייעודו של האדם הוא להתנשא בבחירתו ולהיות ראוי לתואר "נזר הבריאה".
זאת ועוד, העולם נברא חסר כדי שהאדם ישלים אותו. בדרך זו ניתן להגיע ליצירה, ובעקבותיה לשמחה. זאת ועוד, מכיוון שהאדם נברא חסר, יכולים שניים לקשור את עצמם איש לרעהו ולהשלים זה את זה.
יופיו של העולם מתגלה באצילותו. הביטוי המעשי לאצילות מתגשם בחסד ובנתינה מעומק הלב לזולת. "עולם חסד ייבנה". החיסרון יוצר בעקיפין את האיכות הערכית והרוחנית.
הימצאותם של מחלות, ייסורים, עוני, משבר ומוות בעולם, גורמים לנו להרהר אודות שאלות מהותיות: בעבור מה אנו חיים? מהי תכלית העולם? ועוד. הכאב מביא אותנו לרגע של אמת. באמצעות החיסרון אנו מגלים שאנו רק בני אדם ושגדול ורב הוא המרחק בינינו לבין האלוקים, שכן אנו חסרים והוא שלם! אנו מקבלי חיים בחסד והוא בטובו מעניק אותם לנו.
הייסורים הופכים את האדם לרגיש יותר לסבל הזולת. בכך הוא מסגל לעצמו את מידת הרחמים, מידה ההופכת אותו לערכי ואצילי.
הקשיים הגדולים מחשלים את האדם ומכשירים אותו להשתחרר מן המצוקה. הרע שעשו לנו המצרים, כשהעבידו אותנו בפרך, הוא שהעניק לבני ישראל את הכח לצאת למדבר. קשיי המסע במדבר חישלו והכשירו אותם להיכנס לארץ ישראל ולכבוש אותה במסירות נפש. אם נתבונן בדברים מנקודת מבט נכונה, ניווכח שניתן לקבל את היסורים בשמחה רבה עד שהם ייעלמו כליל.
|