מדוע בפזמון "מעוז צור" מוזכרת רק העובדה שהיוונים "פרצו חומות מגדלי" ולא מוזכרות יתר גזרותיהם?

המטרה העיקרית של היוונים היתה לקעקע את יסודות הדת היהודית! הם רצו להשמיד ולבטל את הרוח המיוחדת של העם היהודי.

המאבק מול היוונים היה מאבק עקוב מדם. עם ישראל מסר עבורו את נפשו. וכך אמנם מובא במדרש (ילקוט שמעוני רמז רצ"ב): "מה לך יוצא לההרג? – על שמלתי את בני. מה לך יוצא להשרף? – על שקראתי בתורה. מה לך יוצא להצלב? – על שאכלתי מצה. מה לך לוקה מאה פרגול? – על שנטלתי את הלולב".

היהודים ששאפו להמשיך לשמור שבת, יצאו למדבריות וישבו שם במערות, כשהם מנסים להסתתר מעינים זרות. אך גם שם לכדה אותם ידם הארוכה של הצוררים. היתה מערה שבה הסתתרו כאלף יהודים. כשהגיעו לשם היוונים, שבת היתה, והיוונים פקדו עליהם לצאת החוצה ולחלל שבת. כשלא נענו, הציתו היוונים אש בפתח המערה. כעת עמדו היהודים בפני החלטה: או שיחללו שבת ויכבו את האש או שישרפו כולם. אלף האנשים בחרו באפשרות השניה ומסרו את נפשם על קדושת השם!

כיצד ניתן, אם כן, להבין שלאחר כל המעשים הללו, שהובאה כאן רק דוגמה מהם, אנו אומרים: וכי יודעים אתם מה עשו היוונים? – הם שברו את החומה...

התשובה טמונה בהבנת מהותה של החומה שנפרצה. כוונת הפייטן אינה לחומת הר הבית או חומת בית המקדש, אלא לחומה מסויימת מאד:

בבית המקדש היתה חומה אחת קטנה נוספת – חומה עשויה עץ, שגובהה עשרה טפחים (מטר אחד) בלבד. חומה זו שימשה כסימן לגויים שבאו לבית המקדש, שמכאן ואילך אסור להם להכנס אל הקודש פנימה. הכניסה מותרת רק ליהודים.

חומה זו העלתה את חמתם של היוונים עד להשחית, עד שהם באו ופרצו בה שלוש עשרה פרצות!

היוונים לא היו מסוגלים לשאת את העובדה, שקיים הבדל בין יהודי לגוי! וכי סבורים אתם שיש לכם 'דם כחול' או שאתם טובים מאיתנו? – טענו – יש לנו תרבות יפה הכובשת את העולם, ולפתע באים כמה יהודים זקנים בירושלים ומסרבים לקבל אותה! הפסיקו להבדיל בינינו!! כולנו בני אדם...

יתכן, שמשמעות של שלוש עשרה הפרצות שפרצו היוונים בחומה זו היא כנגד שלוש עשרה המידות שהתורה שבעל פה נדרשת, כלומר, נלמדת, בהן. רצון היוונים היה לרמוז שעל ידי ביטול ההפרדה של הקדושה מן החולין ומן הטומאה, יתבטלו מאליהן שלוש עשרה המידות שהתורה נדרשת בהן, וממילא, תתבטל, חלילה, התורה ודרכי לימודה יהפכו לשוממים.

התיקון לאותן פרצות היה שלוש עשרה השתחוויות שמעתה ואילך השתחווה כל מי שבא אל הקודש פנימה. מקום ההשתחויה היה כנגד אותן פרצות. כשהצליחו החשמונאים לחזק מחדש את החומה ולגדור את פרצותיה, כסמל לכך הם גם חיזקו את ההפרדה וההגבלה של הקדושה, הם קבעו להשתחוות, פעולה שמשמעותה: התבטלות לפני הקדושה, מתוך הבנה שהקדושה שונה במהותה מן החולין, כי היא זו שהופכת את העם לנבדל ולקדוש.

מעשה זה מרומז במילות הפיוט: "ופרצו חומות מגדלי!" אין עוולה גדולה יותר משבירת החומה המבדילה בין יהודי לגוי! כאן מתחילה הפורענות.

מטרת הפיוט להודיע לכל הדורות שהפירצה תוקנה ועם ישראל נותר מובדל מהאומות, מובדל ומקודש בקדושה עליונה.